למשך שעה ברציפות

ניתן לומר בוודאות, כי הסיפור שלפנינו הוא המדהים ביותר מבין כל הסיפורים שהובאו עד עתה. בעת שברוב המקרים, התגלות הרבי שליט"א מלך המשיח ליחידים היה למשך שניות ספורות ולעיתים אפילו לדקה ויותר, הנה בסיפור שלפנינו זכה בעל המעשה, נער תושב צרפת העונה לשם הלל בוז'נה, לראות את הרבי שליט"א מלך המשיח למשך קרוב לשעה ברציפות(!) כשאף התבונן בהנהגותיו הק' במשך זמן התפלה.
היה זה ביום-טוב שני של חג הסוכות תשס"ה בעת תפילת שחרית. הלל בוז'נה, נער בן שלש-עשרה, ישב ליד חברו מנחם אליאב דז'יאן על מדרגות העץ של בימת הרבי שליט"א מלך המשיח.
הלל בא ממשפחה חרדית-ספרדית, אך כל משפחתו קרובים מאוד לחב"ד. אביו עומד בקשרי ידידות טובים עם שליח הרבי שליט"א מלך המשיח לסרסל שבצרפת הרה"ח ר' יעקב ביטון שי', ילדי המשפחה לומדים במוסדות חב"ד ולחודש החגים תשרי מקפיד מר בוז'נה להגיע לבית משיח "770", ע"פ רוב – למשך חג הסוכות.
הפעם, היה זו הפעם הראשונה בה ביקר הלל אצל הרבי שליט"א מלך המשיח. כשאחיו הגדול היה מגיע למנין הרבי שליט"א מלך המשיח הוא תמיד היה מקפיד להתפלל בסמיכות לבימתו הקדושה למרות הצפיפות הרבה השוררת באזור זה, וכך עשה הלל גם-כן.
כאמור, הפעם בחר הלל לשבת על יד חברו החדש מנחם דז'יאן, דובר צרפתית שלא מזמן עלה לארץ-הקודש. כטבעם של ילדים הם פטפטו ביניהם (בשקט כמובן), ובינתיים כבר הספיקו הקהל לגמור את ה"הלל" ועוד רגע קט עוברים לפתיחת ארון הקודש לקריאת התורה.
הלל הרים את עיניו ללא סיבה מיוחדת, כאשר לפתע הוא רואה מולו את הרבי שליט"א מלך המשיח עומד במלוא הדרו על גבי בימתו הקדושה!
הוא תמיד חונך כי הרבי שליט"א מלך המשיח חי וקיים כפשוטו ממש, אך לראות אותו ככה ממש מולו בעיני בשר – לזה הוא לא התכונן כלל!
הלל החל מזיל דמעות התרגשות ופנה לידידו מנחם ולחש לו: אני רואה עכשיו את הרבי שליט"א מלך המשיח! מנחם, שכמה שניסה, לא הצליח לראות מאומה, החל חוקר אותו איפה הרבי שליט"א מלך המשיח עומד, מה בדיוק הוא עושה וכו'.
וכך במשך כל התפלה עד סיומה זכה הלל לראות ללא הפסק את הרבי שליט"א מלך המשיח, כשהוא כל הזמן מעדכן את חברו במה שהוא רואה...
כשהחלה קריאת התורה, פרצה קריאת תמיהה מפיו של הלל: "הרבי שליט"א מלך המשיח התיישב, ורגליו מונחות על משהו, אני לא רואה מה זה!"
מנחם לא הבין במה מדובר, והם ניגשו כמה צעדים אחורה, שם עמד אחיו הגדול עם הת' יוסף יצחק סימה (תלמיד ישיבת חב"ד בצפת), אותו הכיר מצרפת. הלל עדכן אותם שהוא רואה כעת את הרבי שליט"א מלך המשיח, וביקש מיוסף יצחק שיסביר לו על מה מניח הרבי שליט"א מלך המשיח את רגליו הק'.
עד עתה לא שם לב הלל לשרפרף האדום המונח למרגלית הסטנדר. יוסף יצחק לקח אותו לצד, משם היה קל יותר להבחין בשרפרף, והסביר לו שמנהג הרבי שליט"א מלך המשיח להניח את רגליו הק' ע"ג השרפרף כשהוא מתיישב.
כעת, ניגשו לפינה שבין בימת הרבי שליט"א מלך המשיח לעמוד השליח-ציבור. במשך כל זמן קריאת התורה ראה הלל את הרבי שליט"א מלך המשיח, ובשלב מסוים (בין העליות) בירך הלל את ברכת "הגומל" (מרוב האורחים המגיעים ל"770" לתשרי, לא ניגשים כולם לברך "הגומל" על-יד ספר התורה, אלא כל אחד אומר במקומו והסובבים עונים). "הרבי שליט"א מלך המשיח ענה לי!" אמר הלל בהתרגשות, אחרי אמירת הברכה.
בעת החזרת ספר התורה לארון הקודש, שרו הקהל "הודו על ארץ ושמים" במנגינה הידועה, כשלאחרי-זה המשיכו בשירת "יחי". באותה שעה תיאר הלל איך שהרבי שליט"א מלך המשיח עודד את השירה.
אחרי שסיימו שמונה-עשרה, החליטו הלל, אחיו, מנחם ויוסף יצחק לזוז אחורנית לפני שהכוהנים הרבים מתחילים לנהור קדימה לברכת כוהנים. "הרבי שליט"א מלך המשיח סיים עכשיו את תפילת שמונה-עשרה ופסע אחורה" אמר הלל. כעבור רגעים אחדים, התחיל הש"ץ בחזרת התפילה.
ב"קדושה", עת שרו הקהל את הניגון "הוא אלוקינו", ראה הלל איך שהרבי שליט"א מלך המשיח מחא את ידיו הק'.
אחרי "קדושה", החלו הכוהנים הרבים לעלות על-גבי בימת הרבי שליט"א מלך המשיח לקראת "ברכת כוהנים". בזמנים אלו מכינים למרגלות הבימה סטנדר נוסף, אליו עובר הרבי שליט"א מלך המשיח לקראת הברכה על-מנת לפנות מקום למאות הכוהנים שחלקם עומדים על-גבי בימתו הקדושה.
כשהלל ראה מה קורה, התמלאו עיניו דמעות. "מה הם עושים?! למה הם עולים לשם?! הם אפילו לא נתנו לרבי שליט"א מלך המשיח לעבור! איפה הרבי שליט"א מלך המשיח, אני כבר לא רואה אותו!"
יוסף יצחק ניסה להרגיעו באמרו כי הרבי שליט"א מלך המשיח נוהג לעבור לסטנדר למטה, כשלפתע פרץ הלל: "כן, הנה, אני רואה אותו למטה!"
עת התחיל ברכת כוהנים, ראה הלל איך שהרבי שליט"א מלך המשיח מושך את טליתו על פניו הק'. אחרי זה, עודד הרבי שליט"א מלך המשיח כשהקהל שרו ב"שים שלום".
כשילדי קבוצת "מחנה משיח" (הבאים מארץ הקודש למשך חודש תשרי) שאגו את ה"אמן"ים בקדישים, הרבי שליט"א מלך המשיח עודד בידו הק' כשהוא דופקה על הסטנדר. בשלב מסוים, הסתובב הלל וסיפר בהתרגשות איך שכעת פנה אליו הרבי שליט"א מלך המשיח מבין כל האלפים שמילאו את בית הכנסת, הסתכל עליו במבט חודר והניף את ידו הק' בתנועת עידוד!
בסיום התפלה, כשהקהל החלו בשירת ה"יחי", תיאר הלל איך שהרבי שליט"א מלך המשיח נגע בפרוכת – אך לא נישקה [עד אז לא ידע הלל כי כן נוהג תמיד הרבי שליט"א מלך המשיח], ועבר בשביל-המעבר שנפלס בין הקהל.
לפתע, ראה מישהו שעומד באמצע המעבר. "צריך להזיז אותו!" אמר הלל, אך הרבי שליט"א מלך המשיח פסע מסביבו, והמשיך בדרכו החוצה. הלל ראה את הרבי שליט"א מלך המשיח הולך עד לאמצע בית הכנסת, ואז כולם כבר התחילו בריקודים וכבר לא הצליח לראות.
כשהלל נשאל האם הוא זוכר איזה מעשה טוב מסוים או התנהגות מיוחדת שעשה בימים שקדמו להתגלות המיוחדת שיהוו הסבר (ב"דעת תחתון" על-כל-פנים) לזכות שנפלה בחלקו, השיב בשלילה. "לא עשיתי שום דבר מיוחד" אומר הלל בפשטות, "ובטח שלא התכוננתי או אפילו חשבתי על כזה דבר".
כנראה שהרבי שליט"א מלך המשיח בוחר להתגלות גם בלי סיבה מיוחדת, ואדרבה, ההתגלות הוא הוא המצב הנורמאלי שצריך להיות כל הזמן, ועליו לא צריכים לחפש סיבה.
מה שצריך כן לחפש, אך אי אפשר למצוא, היא הסיבה עליה אומר הרבי שליט"א מלך המשיח כי אינה מובנת כלל וכלל, היא – מדוע אנחנו כולנו עדיין לא זוכים להתגלות ובאופן תמידי, ועד להתגלות לכל באי עולם בגאולה האמיתית והשלימה "נאו" ממש!