מכתבי תמים
מכתב הביתה - 1
י' טבת ס''ה
ב"ה
חג הגאולה, בחודש הגאולה בשנת הגאולה. (אור לכ' כסליו תשס"א)
לכבוד משפחת מקמל היקרים ה' עליכם יחיו.
אחרי דרישת שלומכם הטוב ב"ה.
יחי המלך המשיח!
שלא כדרכי, החלטתי הפעם לכתוב את זכרונותי על פני המסך, ולא בטיוטת נייר, זאת מאחר וכבר למדתי להכיר את אימי שהזדרזה להתקשר בשל חלום, ולודאות כי הוא לא נכון. ידעתי כי הכתב המשתנה (די לגיטימי) יעורר בה חששות שמא קשור זה עם מזג רוחי, וכך חסכתי לעצמי את פאראנויית הגרפולוג והקלדתי את השמור בנבכי ליבי עלי כתב.
ביום חמישי עת השכמתי באשמורת הבוקר הראשונה, כיוונתי את פני לכיוון המקוה בקרית שמואל מתוך הנחה שרק בעוד שנה אשתמש בו, הספקתי לשמוע קריאת התורה ולפגוש את זכי רייזנר לחזור הביתה לומר שלום ולקחת טרעמפ לשדה תעופה עם אמא.
הגענו די במועד. והרבה מופתים מנו חכמים: שהגענו בזמן, שלא הסתבכנו בנפתולי הארץ, ושבפאתי לוד לא נזכרנו ששכחנו משהו.... ברכב ישבנו; אמא, אני ושמואל. הדרך עברה במהירות חלפנו ללא משים על פני ערים דילגנו על צמתים עקפנו מחלפים, ובאחד מכבישי הארץ הראשיים פגשנו בשני טרמפיסטים בהשגחה פרטית הם היו חברים שלי, אחד מהישיבה והשני, עמנואל. מבית חב"ד בשדה התעופה.
בשדה התעופה אצתי לדלפקי הבידוק (צ'יקאיין) על מנת שאוכל ב12 השעות הקרובות לאייש מושב ליד חלון. לא סוד הוא, שמושבי המעבר, על אף החופש שהם מעניקים לבעליהם לוקים בחסר בכך שכל העוברים והשבים חולפים בסמוך ונוטלים מהנוסע הנכבד את זכות השינה.
דיילת הקרקע מולה מצאתי את עצמי עומד, הודיעה לי כי לא נותרו מקומות מהקטגוריה אותה ביקשתי (ליד חלון). בכרטיס העליה למטוס צוין כי מקומי הוא שורה פלונית מושב E פירוש: בין ארבעה נוסעים. לא השלמתי עם המציאות, וכשראיתי כי ישנה עמדה פנויה נוספת, הרציתי בפניהם את בעייתי, ("ביקשתי ליד חלון ובטעות נתנו לי אמצע") והם דאגו לתקן את "העוול", ליישר את ההדורים, ולאפשר לי מקום ישיבה כרצוני.
עד כאן זוהי ההקדמה, מכאן מתחיל יומני, בו גם יוברר לכם מה הביא אותי לשחזר פרטים די מוכרים, לפחות לאמא ולשמואל. עליתי לטרמינל הנוסעים נפרדתי בנפנופי ידיים ובאיתותי פרידה, עברתי את ביקורות הדרכונים את בידוק הכבודה שכללה תיק יד אחד שעלה עימי למטוס, ושקית עם חטיפים (שהשיבו את נפשי במהלך הטיסה ולאחריה הודות לשיקול דעתה הצודק [תמיד] של אמא) נכנסתי כזקן ורגיל לבית חב"ד נתב"ג, לאחר שבועיים של טירונות בסניף הפעיל ביותר שהכרתי מימי, בית חב"ד בשדה התעופה. ספר תורה כבר שמעתי, לקדושה ומודים כבר עניתי, שלפתי את תפילי, וכרכתי את הרצועות השחורות הקדושות על זרועי, תוך כך שאני עושה זאת לכמה יהודים אחרים שבינתיים נכנסו לבית חב"ד וביקשו להניח תפילין.
מנסיון, בשדה התעופה אין מושג של "להניח תפילין" ו"לאכול" ו"לישון" ו"ללמוד" הכל בא ביחד. כשאתה מתפלל אתה מניח תפילין ליהודי, כשאתה לומד אתה מגיש נרות שבת קודש לגברת, כשאתה אוכל אתה מאתר בית חב"ד בסוף העולם ימינה עבור מטייל ישראלי שמשום מה לא מוצא את עצמו ומשים פעמיו אל הבלתי נודע. כך זה נתב"ג. ועם זה למדנו לחיות.כשסיימתי להתפלל מצאתי את עצמי מאכלס בקבוקי קולה ריקים, במים קרים, וכך היתה לנו תעסוקה מבצעית עד הרגע בו שמעתי את מערכת הכריזה: ברוך מקמל לשער 34, זוהי הקריאה האחרונה.
לאחר כשבועיים בשדה התעופה בהם שמענו את ה"קריאה האחרונה" השכם והערב, לא היה בקריאה זו כדי לרגש אותי, חילקנו עוד מספר פרוספקטים בנושא זהותו של משיח, ועלינו למטוס. מקומי נקבע ליד אקדמאי צעיר, בתחילה לא חשדתי אותו בישראליות, הוא היה שקט מהישראלי המצוי, הוא עיין בספר שאת תוכנו לא ניחשתי מאחר והיה כתוב בשפת האם שלי: האנגלית.
המטוס רץ כברת דרך על המסלול ומיד נסק אל על, לכיוון בית הבחירה. המטוס התייצב וכבר נראה הרב אברהם כהן מבאר שבע עם תיק צד שבתוכו היו התפילין. הוא פתח במבצע חיזור מאלף אחר מניח התפילין הפוטנציאל שבמסגרתו הרצה לכל אחד כי "חבל על הויכוחים הרי בסופו של דבר תניח תפילין היום, אז למה לאבד לי זמן - תעשה את זה ספונטנית" והוא הצליח. אולי זה פחד גבהים אולי יראת שמים (בטיסה יש יראת שמים עם כל הפירושים) או שמא הניצוץ היהודי קרב אל המאור וכך נוצרה הכימיה המפליאה. לא חלף זמן ור' אברהם עצר לידי. הוא פנה אל שכני בקריאה של חיבה "ליטול יד" במבצע תפילין, הנ"ל היה קצת מופתע ודחה באדיבות אלגנטית את ההצעה. אך מי כר' אברהם ש"יניח" ליהודי ולא יניח לו תפילין? סופו של דבר נכרכו הרצועות הק' סביב זרועו של שכני והוא קרא קריאת שמע בהתרגשות ניכרת, כשסיים נידב כמה מטבעות לצדקה וישב.
לפי כל הסימנים, כאן החל תפקידי. החלפנו אזורי מגורים, הוא נידב לי מידע על עצמו: הוא טכנאי מצליח שפיתח שיטה מתוחכמת למיזעור מוח מחשב החלקיק הקטן והחכם הביא את חברת מטורולה העולמית לשכור את שירותיו והוא הפך לסגן מנהל מחלקה. מכללי הנימוס המינימלי, שיתפתי אותו ג"כ בעברי ה"מפואר"; למדתי בת"ת ולאחר מכן בישיבה 6 שנים כשכעת אני עושה את דרכי ל770 בית מדרשו של הרבי שליט"א מליובאויטש להשתלם בשנת לימודים נוספת.
הוא שטח בפני מספר שאלות ביהדות, כשלעצמי, תוך הקדמה כי לכל שאלה יש תשובה אך יתכן שזאת לא נמצאת אצלי, ובודאי ישנם כאלו שיוכלו לתת לו מענה משיב נפש - השבתי לו בס"ד על שאלותיו ופרדוקסיו. בין כך הוא שואל על חב"ד ועל הרבי, סיפרתי לו על מעלת דורנו, ונשיא דורנו, על כך שדורנו הוא דור אחרון לגלות וממילא דור ראשון לגאולה, ועל היות הרבי, ראש בני ישראל, מנהיג הדור המיוחד בזמן המיוחד ולהיותו זן ומפרנס את ישראל בענין האמונה חרף הקשיים והנסיונות.
מתברר, הוא לא יכול לישון בטיסה, ואני לא יכול להפסיק לדבר, וכך העברנו 11 וחצי שעות בדו-שיח מרתק, (מאמר המוסגר: הקדמתי לבן שיחי כי אינני נוהג להתווכח, "ויכוח", אמרתי לו,"הוא אותיות V - כח, כל אחד מראה את כוחו ופעמים והויכוח ילווה בכח בשל הנימה הלא ידידותית המתלווה לוויכוח, מה שאין כן אני, נוהג לעשות דו-שיח,דו - שתיים, בגובה של שיח, גובה העינים) טרם נחיתה מסרתי לו את כתובתי בניו יורק (770 איסטערן פארקווי) והמלצתי לו לבקר.
* * *
אומרים, כי אם תרצה להצחיק את הקב"ה, ספר לו את התוכניות שלך. לבן שיחי היו תוכניות משלו ולקב"ה משלו. ידידי תכנן לעשות שבוע בניו יורק ולשוב לישראל. עבר שבוע ולא ראיתי אותו ב-770 הבנתי כי לא התאפשר לו להגיע, התנחמתי במטען היהדות שקיבל במהלך הטיסה. לאחר שלושה שבועות פתאום ראיתי אותו, הוא הגיע עם כיפה מאולתרת ושאל עליי. אי מי הפנה אותו לבימת ההתוועדויות שם יושבים הצפתים בסדרים ונפגשנו. ישבנו בפינת שקטה ב770 (שקטה לפי יחס - בבית חיינו אין פינות שקיטות, יש יותר רעשניות ויש פחות) הוא סיפר לי, כי לפי תוכניתו הוא כבר היה אמור לחזור ארצה, אלא, שהעסק הצליח יותר מהרגיל ואילץ אותו להתעכב. אז הבנתי, שכשהוא סיפר לי על לוח הזמנים שלו - במטוס - אלוקים צחק.
לקחתי אותו למסעדת מרמלשטיין מסעדה על דרך כבליובאוויטש, (בית תמחוי בתשלום) ישבנו שם ודיברנו בנושאי יהדות שונים. אחד המלצרים הינו ממוצא פרסי, המבטא גם מסגיר אותו, הוא ראה את הפגישה והבין שכאדם דתי הוא צריך גם להיות בתמונה. הוא ניגש אליי ושאל: אתה יודע קבלה? ואני, מה לי ולקבלה? אך לומר לו כי אינני יודע, אינני יכול, זה הרי יפגע בתדמיתי מול האקדמאי הצעיר. עניתי לו: קבלה? בטח שאני יודע. הוא המשיך: וספר הגילגולים (להאריז"ל) למדת? עניתי לו: בודאי. והוא לא מתייאש: אפשר לשאול אותך שאלה?
אמרתי לו: איזו שאלה? בודאי שאתה יכול. והוא שאל.
את השאלה,ודאי שאינני זוכר, ובעצם מה לי ולספר הגילגולים? חיכיתי שייסיים להרצות את שאלתו ואמרתי לו: תראה, בשביל שאוכל לענות לך באופן שגם תבין עליי לברר תחילה אצלך האם אתה יודע מושגים בקבלה או שלמדת את התורה הזאת על רגל אחת? הוא טען לעומתי כי הוא בקי בקבלה. בשלב זה הבנתי כי אני חייב לנער אותו מעליי לפני שהתוצאות יהיו קשות.
אמרתי לו: אז אתה יודע קבלה, נכון? אוקיי, ספר המסורת למדת? הוא ענה ביובש: לא. לא למדתי. אמרתי לו: איך למדת קבלה וספר המסורת לא למדת? זה א' - ב' בקבלה. זה צירופי אותיות בקבלה. והוא הלך עוד לפני שהבין שאני מדבר על ספר תירגול האותיות לילדי ישראל..
שוב הרבי עזר..
העיקר חסר מן הספר, בסיום הפגישה במסעדה היהודי הצעיר לקח על עצמו תפילין כל יום, ולשלם את החשבון.
* * *
הגעתי ל770, עוד מחלון המונית כאילו בתזמון מראש ראיתי את מנדי חוצה את הכביש כנראה לכיוון חדר האוכל, שמע מינה, השעה 7:00 בערב. נכנסתי בהתרגשות לאחר כמה שניות של התרגשות גיפופים ונשיקות עם אחי הבכור איפשרתי לו להמשיך לדרכו ואילו אני שמתי את פעמי לכיוון המקדש - בית חיינו.
ממש תחיית המתים. חצי שנה אני "מת" לחזור ל770 וברוך השם.. א - מחייה. חזרנו לשנה תמימה ללא טרדות של וויזה או סידורי אש"ל, אנו קבוצה, קיבלנו את אישור הסטודנט בהתניה עם "שלמוני הלימוד" - חידוש כשלעצמו, אך בשורה התחתונה, הכסף ה"מזערי" שקיבלו מאיתנו רק סיבך אותם עם מחויבות גם להורים מלבד התלמידים.
עליתי להול, ליד דלת האורן החומה המובילה לחדרו של מלך המשיח, ושם ביתר רצינות ביקשתי את בקשותי שטחתי את רצונותי, להצליח בשנה מיוחדת זו של הקבוצה. שהרי לפי התוכנית הגלותית, אם בתשס"ב אהיה בשליחות, חודש תשרי זה הוא האחרון בעצם, שבו אוכל לפתוח את הבוקר בשעה וחצי סדר חסידות ובשעתיים סדר נגלה וכן הלאה, החשבון הנ"ל שעלה בראשי סייע ומסייע לי רבות בהשכמה היום - יומית לסדר חסידות.
האמת היא שטרם צאתי לקבוצה, זאת אומרת שבועיים לפני סיום השנה בצפת, נגשתי ל"עשה לך רב" שלי, הרב גרשוביץ, ואמרתי לו בערך כך: מה היה עד היום, לטוב או למוטב, לא יעזור לי הרבה. מה שחשוב לי שלא אאבד בידיים את שנת ה"קבוצה" היחידה שלי. בשנה זו תליתי מאז ומתמיד תקוות גדולות לצמצם את הפערים שנוצרו במשך השנים, אפילו כשחזרתי לצפת אחרי שנה וחודשיים של שהייה ב770 ראיתי בכך חופשת לימוד, ותו לא. לי יצא להכיר שתי "קבוצה", והרבה מהם קיבלו החלטות "מפוצצות" טרום קבוצה, ובפועל, "האדם יראה לעינים" - לא ראיתי את ההחלטות מתממשות.
בדרך הצחות, בימי הולדת, כשבעל יום ההולדת מתלבט קשות בענין ההחלטה החדשה, מציעים לו כהחלטה טובה, לקיים את ההחלטות של שנה שעברה… קיצורו של דבר הוא: אני אינני רוצה להיות מהמדברים גבוהה, ובכל זאת, הגבוהה שעליה כולם מדברים, אחרי הכל זה מה שהרבי דורש, ממילא אתה "נקרע" לכאן ולכאן, כי לזלזל בהחלטות טובות גם אי אפשר…
ואז הבנתי מדוע חייבים "עשה לך רב": הרב גרשוביץ אמר לי כך: פשוט תשבע. ולפני שהספקתי לומר לו שלא הבנתי כלום הוא המשיך: דוד המלך ע"ה אמר בתהילים: "נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך" - דוד המלך נשבע על קיום מצוות, וזה היה ה"נתינת כח" שלו, לעמוד בהם. ובאמת, ממשיך הרב גרשוביץ, בחסידות מוסבר שכשאדם נשבע הוא מקבל מיד את הנתינת כח לעמוד בזה. (כמ"ש בתניא "משביעין אותו תהי צדיק" כיצד משביעין אדם שיהיה צדיק? אלא ידוע הפירוש, משביעין - מלשון שובע, משביעין אותו בכוחות לעמוד בזה).
ואם בכל זאת.. לא אצליח, לדוגמא, לקום לחסידות? שאלתי.
"המחשבה שאתה עומד לעבור על שבועה" ,פתר לי הרב, "היא זו שתביא אותך להחלטה חזקה ונחושה לעשות לפי הנדרש ולא לפי התחושה הרגעית החולפת. והכי חשוב, באם חלילה קרה ולא קמת, ייסורי המצפון יילוו אותך, עד לפעם הבאה בה תעמוד בנסיון דומה.
עד היום הוא צדק. לא שנשבעתי, אבל עצם המחשבה שאם משמעת עצמית לא תעזור אשתמש בפתרון זה, שיחייב אותי פי כמה.
* * *
חג הגאולה, בחודש הגאולה בשנת הגאולה. (אור לכ' כסליו תשס"א)
לכבוד משפחת מקמל היקרים ה' עליכם יחיו.
אחרי דרישת שלומכם הטוב ב"ה.
יחי המלך המשיח!
שלא כדרכי, החלטתי הפעם לכתוב את זכרונותי על פני המסך, ולא בטיוטת נייר, זאת מאחר וכבר למדתי להכיר את אימי שהזדרזה להתקשר בשל חלום, ולודאות כי הוא לא נכון. ידעתי כי הכתב המשתנה (די לגיטימי) יעורר בה חששות שמא קשור זה עם מזג רוחי, וכך חסכתי לעצמי את פאראנויית הגרפולוג והקלדתי את השמור בנבכי ליבי עלי כתב.
ביום חמישי עת השכמתי באשמורת הבוקר הראשונה, כיוונתי את פני לכיוון המקוה בקרית שמואל מתוך הנחה שרק בעוד שנה אשתמש בו, הספקתי לשמוע קריאת התורה ולפגוש את זכי רייזנר לחזור הביתה לומר שלום ולקחת טרעמפ לשדה תעופה עם אמא.
הגענו די במועד. והרבה מופתים מנו חכמים: שהגענו בזמן, שלא הסתבכנו בנפתולי הארץ, ושבפאתי לוד לא נזכרנו ששכחנו משהו.... ברכב ישבנו; אמא, אני ושמואל. הדרך עברה במהירות חלפנו ללא משים על פני ערים דילגנו על צמתים עקפנו מחלפים, ובאחד מכבישי הארץ הראשיים פגשנו בשני טרמפיסטים בהשגחה פרטית הם היו חברים שלי, אחד מהישיבה והשני, עמנואל. מבית חב"ד בשדה התעופה.
בשדה התעופה אצתי לדלפקי הבידוק (צ'יקאיין) על מנת שאוכל ב12 השעות הקרובות לאייש מושב ליד חלון. לא סוד הוא, שמושבי המעבר, על אף החופש שהם מעניקים לבעליהם לוקים בחסר בכך שכל העוברים והשבים חולפים בסמוך ונוטלים מהנוסע הנכבד את זכות השינה.
דיילת הקרקע מולה מצאתי את עצמי עומד, הודיעה לי כי לא נותרו מקומות מהקטגוריה אותה ביקשתי (ליד חלון). בכרטיס העליה למטוס צוין כי מקומי הוא שורה פלונית מושב E פירוש: בין ארבעה נוסעים. לא השלמתי עם המציאות, וכשראיתי כי ישנה עמדה פנויה נוספת, הרציתי בפניהם את בעייתי, ("ביקשתי ליד חלון ובטעות נתנו לי אמצע") והם דאגו לתקן את "העוול", ליישר את ההדורים, ולאפשר לי מקום ישיבה כרצוני.
עד כאן זוהי ההקדמה, מכאן מתחיל יומני, בו גם יוברר לכם מה הביא אותי לשחזר פרטים די מוכרים, לפחות לאמא ולשמואל. עליתי לטרמינל הנוסעים נפרדתי בנפנופי ידיים ובאיתותי פרידה, עברתי את ביקורות הדרכונים את בידוק הכבודה שכללה תיק יד אחד שעלה עימי למטוס, ושקית עם חטיפים (שהשיבו את נפשי במהלך הטיסה ולאחריה הודות לשיקול דעתה הצודק [תמיד] של אמא) נכנסתי כזקן ורגיל לבית חב"ד נתב"ג, לאחר שבועיים של טירונות בסניף הפעיל ביותר שהכרתי מימי, בית חב"ד בשדה התעופה. ספר תורה כבר שמעתי, לקדושה ומודים כבר עניתי, שלפתי את תפילי, וכרכתי את הרצועות השחורות הקדושות על זרועי, תוך כך שאני עושה זאת לכמה יהודים אחרים שבינתיים נכנסו לבית חב"ד וביקשו להניח תפילין.
מנסיון, בשדה התעופה אין מושג של "להניח תפילין" ו"לאכול" ו"לישון" ו"ללמוד" הכל בא ביחד. כשאתה מתפלל אתה מניח תפילין ליהודי, כשאתה לומד אתה מגיש נרות שבת קודש לגברת, כשאתה אוכל אתה מאתר בית חב"ד בסוף העולם ימינה עבור מטייל ישראלי שמשום מה לא מוצא את עצמו ומשים פעמיו אל הבלתי נודע. כך זה נתב"ג. ועם זה למדנו לחיות.כשסיימתי להתפלל מצאתי את עצמי מאכלס בקבוקי קולה ריקים, במים קרים, וכך היתה לנו תעסוקה מבצעית עד הרגע בו שמעתי את מערכת הכריזה: ברוך מקמל לשער 34, זוהי הקריאה האחרונה.
לאחר כשבועיים בשדה התעופה בהם שמענו את ה"קריאה האחרונה" השכם והערב, לא היה בקריאה זו כדי לרגש אותי, חילקנו עוד מספר פרוספקטים בנושא זהותו של משיח, ועלינו למטוס. מקומי נקבע ליד אקדמאי צעיר, בתחילה לא חשדתי אותו בישראליות, הוא היה שקט מהישראלי המצוי, הוא עיין בספר שאת תוכנו לא ניחשתי מאחר והיה כתוב בשפת האם שלי: האנגלית.
המטוס רץ כברת דרך על המסלול ומיד נסק אל על, לכיוון בית הבחירה. המטוס התייצב וכבר נראה הרב אברהם כהן מבאר שבע עם תיק צד שבתוכו היו התפילין. הוא פתח במבצע חיזור מאלף אחר מניח התפילין הפוטנציאל שבמסגרתו הרצה לכל אחד כי "חבל על הויכוחים הרי בסופו של דבר תניח תפילין היום, אז למה לאבד לי זמן - תעשה את זה ספונטנית" והוא הצליח. אולי זה פחד גבהים אולי יראת שמים (בטיסה יש יראת שמים עם כל הפירושים) או שמא הניצוץ היהודי קרב אל המאור וכך נוצרה הכימיה המפליאה. לא חלף זמן ור' אברהם עצר לידי. הוא פנה אל שכני בקריאה של חיבה "ליטול יד" במבצע תפילין, הנ"ל היה קצת מופתע ודחה באדיבות אלגנטית את ההצעה. אך מי כר' אברהם ש"יניח" ליהודי ולא יניח לו תפילין? סופו של דבר נכרכו הרצועות הק' סביב זרועו של שכני והוא קרא קריאת שמע בהתרגשות ניכרת, כשסיים נידב כמה מטבעות לצדקה וישב.
לפי כל הסימנים, כאן החל תפקידי. החלפנו אזורי מגורים, הוא נידב לי מידע על עצמו: הוא טכנאי מצליח שפיתח שיטה מתוחכמת למיזעור מוח מחשב החלקיק הקטן והחכם הביא את חברת מטורולה העולמית לשכור את שירותיו והוא הפך לסגן מנהל מחלקה. מכללי הנימוס המינימלי, שיתפתי אותו ג"כ בעברי ה"מפואר"; למדתי בת"ת ולאחר מכן בישיבה 6 שנים כשכעת אני עושה את דרכי ל770 בית מדרשו של הרבי שליט"א מליובאויטש להשתלם בשנת לימודים נוספת.
הוא שטח בפני מספר שאלות ביהדות, כשלעצמי, תוך הקדמה כי לכל שאלה יש תשובה אך יתכן שזאת לא נמצאת אצלי, ובודאי ישנם כאלו שיוכלו לתת לו מענה משיב נפש - השבתי לו בס"ד על שאלותיו ופרדוקסיו. בין כך הוא שואל על חב"ד ועל הרבי, סיפרתי לו על מעלת דורנו, ונשיא דורנו, על כך שדורנו הוא דור אחרון לגלות וממילא דור ראשון לגאולה, ועל היות הרבי, ראש בני ישראל, מנהיג הדור המיוחד בזמן המיוחד ולהיותו זן ומפרנס את ישראל בענין האמונה חרף הקשיים והנסיונות.
מתברר, הוא לא יכול לישון בטיסה, ואני לא יכול להפסיק לדבר, וכך העברנו 11 וחצי שעות בדו-שיח מרתק, (מאמר המוסגר: הקדמתי לבן שיחי כי אינני נוהג להתווכח, "ויכוח", אמרתי לו,"הוא אותיות V - כח, כל אחד מראה את כוחו ופעמים והויכוח ילווה בכח בשל הנימה הלא ידידותית המתלווה לוויכוח, מה שאין כן אני, נוהג לעשות דו-שיח,דו - שתיים, בגובה של שיח, גובה העינים) טרם נחיתה מסרתי לו את כתובתי בניו יורק (770 איסטערן פארקווי) והמלצתי לו לבקר.
* * *
אומרים, כי אם תרצה להצחיק את הקב"ה, ספר לו את התוכניות שלך. לבן שיחי היו תוכניות משלו ולקב"ה משלו. ידידי תכנן לעשות שבוע בניו יורק ולשוב לישראל. עבר שבוע ולא ראיתי אותו ב-770 הבנתי כי לא התאפשר לו להגיע, התנחמתי במטען היהדות שקיבל במהלך הטיסה. לאחר שלושה שבועות פתאום ראיתי אותו, הוא הגיע עם כיפה מאולתרת ושאל עליי. אי מי הפנה אותו לבימת ההתוועדויות שם יושבים הצפתים בסדרים ונפגשנו. ישבנו בפינת שקטה ב770 (שקטה לפי יחס - בבית חיינו אין פינות שקיטות, יש יותר רעשניות ויש פחות) הוא סיפר לי, כי לפי תוכניתו הוא כבר היה אמור לחזור ארצה, אלא, שהעסק הצליח יותר מהרגיל ואילץ אותו להתעכב. אז הבנתי, שכשהוא סיפר לי על לוח הזמנים שלו - במטוס - אלוקים צחק.
לקחתי אותו למסעדת מרמלשטיין מסעדה על דרך כבליובאוויטש, (בית תמחוי בתשלום) ישבנו שם ודיברנו בנושאי יהדות שונים. אחד המלצרים הינו ממוצא פרסי, המבטא גם מסגיר אותו, הוא ראה את הפגישה והבין שכאדם דתי הוא צריך גם להיות בתמונה. הוא ניגש אליי ושאל: אתה יודע קבלה? ואני, מה לי ולקבלה? אך לומר לו כי אינני יודע, אינני יכול, זה הרי יפגע בתדמיתי מול האקדמאי הצעיר. עניתי לו: קבלה? בטח שאני יודע. הוא המשיך: וספר הגילגולים (להאריז"ל) למדת? עניתי לו: בודאי. והוא לא מתייאש: אפשר לשאול אותך שאלה?
אמרתי לו: איזו שאלה? בודאי שאתה יכול. והוא שאל.
את השאלה,ודאי שאינני זוכר, ובעצם מה לי ולספר הגילגולים? חיכיתי שייסיים להרצות את שאלתו ואמרתי לו: תראה, בשביל שאוכל לענות לך באופן שגם תבין עליי לברר תחילה אצלך האם אתה יודע מושגים בקבלה או שלמדת את התורה הזאת על רגל אחת? הוא טען לעומתי כי הוא בקי בקבלה. בשלב זה הבנתי כי אני חייב לנער אותו מעליי לפני שהתוצאות יהיו קשות.
אמרתי לו: אז אתה יודע קבלה, נכון? אוקיי, ספר המסורת למדת? הוא ענה ביובש: לא. לא למדתי. אמרתי לו: איך למדת קבלה וספר המסורת לא למדת? זה א' - ב' בקבלה. זה צירופי אותיות בקבלה. והוא הלך עוד לפני שהבין שאני מדבר על ספר תירגול האותיות לילדי ישראל..
שוב הרבי עזר..
העיקר חסר מן הספר, בסיום הפגישה במסעדה היהודי הצעיר לקח על עצמו תפילין כל יום, ולשלם את החשבון.
* * *
הגעתי ל770, עוד מחלון המונית כאילו בתזמון מראש ראיתי את מנדי חוצה את הכביש כנראה לכיוון חדר האוכל, שמע מינה, השעה 7:00 בערב. נכנסתי בהתרגשות לאחר כמה שניות של התרגשות גיפופים ונשיקות עם אחי הבכור איפשרתי לו להמשיך לדרכו ואילו אני שמתי את פעמי לכיוון המקדש - בית חיינו.
ממש תחיית המתים. חצי שנה אני "מת" לחזור ל770 וברוך השם.. א - מחייה. חזרנו לשנה תמימה ללא טרדות של וויזה או סידורי אש"ל, אנו קבוצה, קיבלנו את אישור הסטודנט בהתניה עם "שלמוני הלימוד" - חידוש כשלעצמו, אך בשורה התחתונה, הכסף ה"מזערי" שקיבלו מאיתנו רק סיבך אותם עם מחויבות גם להורים מלבד התלמידים.
עליתי להול, ליד דלת האורן החומה המובילה לחדרו של מלך המשיח, ושם ביתר רצינות ביקשתי את בקשותי שטחתי את רצונותי, להצליח בשנה מיוחדת זו של הקבוצה. שהרי לפי התוכנית הגלותית, אם בתשס"ב אהיה בשליחות, חודש תשרי זה הוא האחרון בעצם, שבו אוכל לפתוח את הבוקר בשעה וחצי סדר חסידות ובשעתיים סדר נגלה וכן הלאה, החשבון הנ"ל שעלה בראשי סייע ומסייע לי רבות בהשכמה היום - יומית לסדר חסידות.
האמת היא שטרם צאתי לקבוצה, זאת אומרת שבועיים לפני סיום השנה בצפת, נגשתי ל"עשה לך רב" שלי, הרב גרשוביץ, ואמרתי לו בערך כך: מה היה עד היום, לטוב או למוטב, לא יעזור לי הרבה. מה שחשוב לי שלא אאבד בידיים את שנת ה"קבוצה" היחידה שלי. בשנה זו תליתי מאז ומתמיד תקוות גדולות לצמצם את הפערים שנוצרו במשך השנים, אפילו כשחזרתי לצפת אחרי שנה וחודשיים של שהייה ב770 ראיתי בכך חופשת לימוד, ותו לא. לי יצא להכיר שתי "קבוצה", והרבה מהם קיבלו החלטות "מפוצצות" טרום קבוצה, ובפועל, "האדם יראה לעינים" - לא ראיתי את ההחלטות מתממשות.
בדרך הצחות, בימי הולדת, כשבעל יום ההולדת מתלבט קשות בענין ההחלטה החדשה, מציעים לו כהחלטה טובה, לקיים את ההחלטות של שנה שעברה… קיצורו של דבר הוא: אני אינני רוצה להיות מהמדברים גבוהה, ובכל זאת, הגבוהה שעליה כולם מדברים, אחרי הכל זה מה שהרבי דורש, ממילא אתה "נקרע" לכאן ולכאן, כי לזלזל בהחלטות טובות גם אי אפשר…
ואז הבנתי מדוע חייבים "עשה לך רב": הרב גרשוביץ אמר לי כך: פשוט תשבע. ולפני שהספקתי לומר לו שלא הבנתי כלום הוא המשיך: דוד המלך ע"ה אמר בתהילים: "נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך" - דוד המלך נשבע על קיום מצוות, וזה היה ה"נתינת כח" שלו, לעמוד בהם. ובאמת, ממשיך הרב גרשוביץ, בחסידות מוסבר שכשאדם נשבע הוא מקבל מיד את הנתינת כח לעמוד בזה. (כמ"ש בתניא "משביעין אותו תהי צדיק" כיצד משביעין אדם שיהיה צדיק? אלא ידוע הפירוש, משביעין - מלשון שובע, משביעין אותו בכוחות לעמוד בזה).
ואם בכל זאת.. לא אצליח, לדוגמא, לקום לחסידות? שאלתי.
"המחשבה שאתה עומד לעבור על שבועה" ,פתר לי הרב, "היא זו שתביא אותך להחלטה חזקה ונחושה לעשות לפי הנדרש ולא לפי התחושה הרגעית החולפת. והכי חשוב, באם חלילה קרה ולא קמת, ייסורי המצפון יילוו אותך, עד לפעם הבאה בה תעמוד בנסיון דומה.
עד היום הוא צדק. לא שנשבעתי, אבל עצם המחשבה שאם משמעת עצמית לא תעזור אשתמש בפתרון זה, שיחייב אותי פי כמה.
* * *
ח"י אלול תש"ס
היום מתחילה שנת הקבוצה. רוב התלמידים כבר הגיעו מאה"ק ומסודרים ב"ה בסידורי אש"ל, את ה"ארבע אמות" שלי למיחזור כוחות הנפש, במנוחה, קיבלתי ב639 איסטרן פארקווי, ואת סדרי הלימוד אעשה בבימת ההתוועדויות שעוברת במסורה לבוגרי ישיבת חסידי חב"ד בצפת שבקבוצה.
בשעות הערב עורכת הנהלת הישיבה התוועדות לתלמידי הישיבה, זוהי אם כן ההתועדות הראשונה שלי במסגרת קבוצה, ראש המדברים לפי בינתי היה הרב שפרינגר, יהודי בן 70+ עם אמונה של ילד. הוא דיבר בחיות על כך שאין לשער את גודל הנח"ר שגורמים לרבי מה"מ בכך ששומרים את הסדרים.
בתחילת דבריו המליץ לי מנדי להקשיב ולהשוות את הדברים להתוועדויות הבאות, מסתבר, כך מנדי, הרב שפרינגר אומר את אותם הדברים באותו הטון ובאותו קצב במשך כל השנה. כשלעצמי, לא הייתי זקוק לדיווח, זכיתי להכיר את הרב שפרינגר בתשנ"ז-ח ושמעתי אותו מתוועד במשך השנה שזכיתי לשהות ב770.
הרב שפרינגר מספר בהתוועדות כי כשנכנס לאחת היחידויות שאל: על מה צריך לדבר עם הבחורים? והרבי אמר לו: שילמדו בשקידה והתמדה. ועל זה הוא לא מפסיק לדבר, הוא מתחיל להתרגש: בחורים, אתם לא יודעים איזה זכות יש לכם, אין לכם מושג למה זכיתם, כמה הרבי אוהב אתכם, תשבו ותלמדו.
ואם הרב שפרינגר מדבר, הוא חייב לקשר זאת לרבי כמלך המשיח, הוא מפתיע את כולם: אני חייב לקרוא לכם משהו. הוא שולף מכיס חליפתו צילום ממאמר בו מסביר הרבי שמשיח שלא כחנוך שעלה בגוף למעלה, משיח יהיה בגוף כאן, בעולם הזה הגשמי, ולא יהיה שייך בו הפסק.
מנדי מספר לי שאת ה"הפתעה" הזאת הוא הקריא בהתוועדויות קודמות, וכל אחד מהנוכחים כבר יודע את הקטע בע"פ מחמת ריבוי הפעמים שהוקרא. זה הרב שפרינגר.
ואם כבר נגענו באישיות, נפזר את הערפל שסביבה בשתי אפיזודות מענינות: כשהתחתן הרב שפרינגר, ביקש מהרבי לערוך לו את הקידושין. הרבי ענה, שזה זמן שכבר הפסיק לערוך קידושין. הרב שפרינגר לא התבלבל, ואמר לרבי:אם אתה לא מקדש אותי, אני לא מתחתן. הרבי חשב מעט ולאחר רגע נתן את הסכמתו לקדש. כששמעו את הסיפור חתנים אחרים החליטו לעשות את אותו התרגיל ואמרו לרבי שאם לא יקדש אותם, לא יתחתנו. אמר להם הרבי: אל תתחתנו. כמובן שהם לא התכוונו ברצינות ועל אף סירובו של הרבי עמדו תחת חופה לפי התוכנית.
לאחר זמן שאל אי מי את הרבי מדוע כשהרב שפרינגר איים שלא יתחתן, הסכים הרבי לקדשו? ענה הרבי: הרב שפרינגר הוא איש אמת. אם הוא אמר שלא יתחתן, לא היה מתחתן, לכן קדשתי אותו…
הסיפור השני: ליום הולדת נכדו קנה לו הרב כיפת "יחי", הילד שהלך עד אז עם כיפה שחורה בלבד, לא רצה להחליף לכיפה כזו, כי "אפילו סבא לא הולך עם זה". כששמע הרב שפרינגר שנכדו לא רוצה לחבוש "יחי" בגללו, רכש כיפת "יחי" לעצמו, ועד היום היא על ראשו. זהו חינוך.
בבימת ההתוועדויות מארגנים בוגרי צפת התוועדות שרשה בתחילתה, אך מתעשרת בסופה. היא התחילה במעט בחורים והמצע שעל השולחן היה דל מכדי למשוך אליו מהתוועדויות אחרות. לא חלף זמן וההתוועדות עלתה לטונים גבוהים, ניגנו את הניגונים המכוונים של רבותינו נשיאנו מהבעש"ט עד כ"ק אד"ש וניגון ההקפות לאביו של הרבי. הרב גולומב שירד מההתוועדות בזאל הקטן התיישב והתוועד, בינתיים כבתה התאורה וכך הגיעו מספר בחורים לכלל החלטה, לשלשל דרך התקרה תאורה אפקטיבית שלא שייכת לבניין, סהדי במרומים, אינני מבין בזה חצי דבר, אך עובדה היא, המקום היה מואר.
בינתיים ירד הרב שפרינגר והתיישב בהתוועדות ולבקשות החוזרות ונשנות מצד הבחורים שידבר, הוא חזר ושנה את מה שכבר אמר בהתוועדות למעלה ובהתוועדויות קודמות, הוא שלף שוב את הצילום מהמאמר, והקריא מתוכו את הקטע בו מבהיר הרבי שבמשיח לא יהיה הפסק.
בינתיים הגיעו לשולחן ההתוועדוית שלושת האחים מטוסוב אחד יותר משיחיסט מהשני, השקט והמתון שבהם אמר כך: כשהבעש"ט עלה להיכל של המשיח ופגש את הרבי, הוא שאל אותו אימתי קאתי מר? ענה לו הרבי : כשיפוצו מעינותיך חוצה. הוא אמר את זה בפשטות, בלי רפלקס של חיוך. הוא אומר את מה שאנו חושבים. שהבעש"ט עלה להיכל של המשיח הוא פגש שם את הרבי. אלא מה?
ההתוועדות הסתיימה כשהאור הטבעי בעולם נדלק - זריחה, וכשהאור ב770 גם כן. השעה היתה 7:00 בבוקר כשההתוועדות התפזרה, הבחורים רצו למקוה וחזרו לסדר חסידות שהואר באור מיוחד, אור של ח"י אלול, אור של סדר חסידות אחרי התוועדות לילית.
* * *
מיד כשהגעתי ל770 ידעתי שאת שנת הקבוצה אוכל לשרוד בשמירת סדרים וניצולם רק באם אמצא עזר כנגדי - חברותא. וממש על דרך אימרת חז"לינו "עזר כנגדו" - זכה-עזר לא זכה - כנגדו, כך גם חברותא, זכה - חברותא, לא זכה - מיתותא.
יש ועדיף להימצאות מול הגמרא לבדך ללא מועקת החברותא. את סוגיית החברותא הווירטואלית למדתי כבר על בוריה, ב- 8 השנים בהם נודעתי למושג חברותא - למעשה, ידעתי כבר כאלו שאינם בנמצא בשעות הבוקר, או כאלו שמוכנים לדבר על הכל מלבד הלימוד.
עוד היבט. חברותא היא במידה מסויימת "נטל חברתי" מכביד. וע"ד הרמב"ם בהלכות עבד עברי: "הקונה עבד לעצמו - כקונה אדון לעצמו" - הוא חייב באחריותו, אף חברותא היא סיפור דומה, אתה לוקח בחור שתולה בך תקוות רבות בקידומו-קידומכם הלימודי, ואתה, פעמים שלא בשליטתך, יכול שלא לקום או לא להגיע לסדר. מסקנה: עדיף לברוך ללמוד עם מקמל וכך הוא חוסך עוגמת נפש לשני או לעצמו. כשברוך יגיע גם מקמל יהיה ממילא. ואם מקמל יחליט שהוא רוצה ללמוד, ברוך לא יוכל לסרב.
שיבצתי לעצמי חברותא לכל מקצועות התורה הנלמדים, וכך הקניתי לעצמי אדון-חברותא. אין אלטרנטיבה אחרת לשימור הזמן וניצולו.
השלב השני במבצע "הכן עצמך לקבוצה", מתמקד יותר במיגון האישי מפני צינה אפשרית בחום החסידי. החיידק הקטלני ביותר הוא השיגרה. הסימפטום המתבקש הוא אי הקפדה ניכרת בשמירת הסדרים ובמילוי היום בתכנים אותם היקצתה הנהלת הישיבה.
לשם שמירה מתמדת על עקביות ורצינות על הבחור להיוועץ במשפיע, או ליתר דיוק - להיות מקבל. היה זה כשלמדתי בלוד, המשפיע התורן היה הרב חיים אשכנזי שי' ובאחת מההתוועדויות המיוחדות שלו העלה על נס את סוגיית ה"עשה לך רב". לאחר ההתוועדות ניגשתי אליו ושאלתי אותו מה הקריטריון ל"עשה לך רב"? הוא אמר לי: אתה יכול לקחת כל אחד ל"עשה לך רב", רק שזה לא יהיה אתה, או מישהו שחושב כמוך…
וברוח זו, פניתי בראשית הקבוצה לאחד ממשפיעי הקבוצה, וביקשתי ממנו ליטול על עצמו את הפרוייקט שבמקרה הספציפי הזה הוא אני. וכך נגולה אבן נוספת מליבי, עשה לך רב הוא אחד מהחיסונים הנחוצים והמתבקשים בקבוצה. כאן אפשר די בקלות ללכת לאיבוד בים הרצונות, העולם נראה מכאן מאד גדול ולצורך קיום נפשו האלוקית דרוש יועץ חסידי או בעגה החב"דית: משפיע.
* * *
היום מתחילה שנת הקבוצה. רוב התלמידים כבר הגיעו מאה"ק ומסודרים ב"ה בסידורי אש"ל, את ה"ארבע אמות" שלי למיחזור כוחות הנפש, במנוחה, קיבלתי ב639 איסטרן פארקווי, ואת סדרי הלימוד אעשה בבימת ההתוועדויות שעוברת במסורה לבוגרי ישיבת חסידי חב"ד בצפת שבקבוצה.
בשעות הערב עורכת הנהלת הישיבה התוועדות לתלמידי הישיבה, זוהי אם כן ההתועדות הראשונה שלי במסגרת קבוצה, ראש המדברים לפי בינתי היה הרב שפרינגר, יהודי בן 70+ עם אמונה של ילד. הוא דיבר בחיות על כך שאין לשער את גודל הנח"ר שגורמים לרבי מה"מ בכך ששומרים את הסדרים.
בתחילת דבריו המליץ לי מנדי להקשיב ולהשוות את הדברים להתוועדויות הבאות, מסתבר, כך מנדי, הרב שפרינגר אומר את אותם הדברים באותו הטון ובאותו קצב במשך כל השנה. כשלעצמי, לא הייתי זקוק לדיווח, זכיתי להכיר את הרב שפרינגר בתשנ"ז-ח ושמעתי אותו מתוועד במשך השנה שזכיתי לשהות ב770.
הרב שפרינגר מספר בהתוועדות כי כשנכנס לאחת היחידויות שאל: על מה צריך לדבר עם הבחורים? והרבי אמר לו: שילמדו בשקידה והתמדה. ועל זה הוא לא מפסיק לדבר, הוא מתחיל להתרגש: בחורים, אתם לא יודעים איזה זכות יש לכם, אין לכם מושג למה זכיתם, כמה הרבי אוהב אתכם, תשבו ותלמדו.
ואם הרב שפרינגר מדבר, הוא חייב לקשר זאת לרבי כמלך המשיח, הוא מפתיע את כולם: אני חייב לקרוא לכם משהו. הוא שולף מכיס חליפתו צילום ממאמר בו מסביר הרבי שמשיח שלא כחנוך שעלה בגוף למעלה, משיח יהיה בגוף כאן, בעולם הזה הגשמי, ולא יהיה שייך בו הפסק.
מנדי מספר לי שאת ה"הפתעה" הזאת הוא הקריא בהתוועדויות קודמות, וכל אחד מהנוכחים כבר יודע את הקטע בע"פ מחמת ריבוי הפעמים שהוקרא. זה הרב שפרינגר.
ואם כבר נגענו באישיות, נפזר את הערפל שסביבה בשתי אפיזודות מענינות: כשהתחתן הרב שפרינגר, ביקש מהרבי לערוך לו את הקידושין. הרבי ענה, שזה זמן שכבר הפסיק לערוך קידושין. הרב שפרינגר לא התבלבל, ואמר לרבי:אם אתה לא מקדש אותי, אני לא מתחתן. הרבי חשב מעט ולאחר רגע נתן את הסכמתו לקדש. כששמעו את הסיפור חתנים אחרים החליטו לעשות את אותו התרגיל ואמרו לרבי שאם לא יקדש אותם, לא יתחתנו. אמר להם הרבי: אל תתחתנו. כמובן שהם לא התכוונו ברצינות ועל אף סירובו של הרבי עמדו תחת חופה לפי התוכנית.
לאחר זמן שאל אי מי את הרבי מדוע כשהרב שפרינגר איים שלא יתחתן, הסכים הרבי לקדשו? ענה הרבי: הרב שפרינגר הוא איש אמת. אם הוא אמר שלא יתחתן, לא היה מתחתן, לכן קדשתי אותו…
הסיפור השני: ליום הולדת נכדו קנה לו הרב כיפת "יחי", הילד שהלך עד אז עם כיפה שחורה בלבד, לא רצה להחליף לכיפה כזו, כי "אפילו סבא לא הולך עם זה". כששמע הרב שפרינגר שנכדו לא רוצה לחבוש "יחי" בגללו, רכש כיפת "יחי" לעצמו, ועד היום היא על ראשו. זהו חינוך.
בבימת ההתוועדויות מארגנים בוגרי צפת התוועדות שרשה בתחילתה, אך מתעשרת בסופה. היא התחילה במעט בחורים והמצע שעל השולחן היה דל מכדי למשוך אליו מהתוועדויות אחרות. לא חלף זמן וההתוועדות עלתה לטונים גבוהים, ניגנו את הניגונים המכוונים של רבותינו נשיאנו מהבעש"ט עד כ"ק אד"ש וניגון ההקפות לאביו של הרבי. הרב גולומב שירד מההתוועדות בזאל הקטן התיישב והתוועד, בינתיים כבתה התאורה וכך הגיעו מספר בחורים לכלל החלטה, לשלשל דרך התקרה תאורה אפקטיבית שלא שייכת לבניין, סהדי במרומים, אינני מבין בזה חצי דבר, אך עובדה היא, המקום היה מואר.
בינתיים ירד הרב שפרינגר והתיישב בהתוועדות ולבקשות החוזרות ונשנות מצד הבחורים שידבר, הוא חזר ושנה את מה שכבר אמר בהתוועדות למעלה ובהתוועדויות קודמות, הוא שלף שוב את הצילום מהמאמר, והקריא מתוכו את הקטע בו מבהיר הרבי שבמשיח לא יהיה הפסק.
בינתיים הגיעו לשולחן ההתוועדוית שלושת האחים מטוסוב אחד יותר משיחיסט מהשני, השקט והמתון שבהם אמר כך: כשהבעש"ט עלה להיכל של המשיח ופגש את הרבי, הוא שאל אותו אימתי קאתי מר? ענה לו הרבי : כשיפוצו מעינותיך חוצה. הוא אמר את זה בפשטות, בלי רפלקס של חיוך. הוא אומר את מה שאנו חושבים. שהבעש"ט עלה להיכל של המשיח הוא פגש שם את הרבי. אלא מה?
ההתוועדות הסתיימה כשהאור הטבעי בעולם נדלק - זריחה, וכשהאור ב770 גם כן. השעה היתה 7:00 בבוקר כשההתוועדות התפזרה, הבחורים רצו למקוה וחזרו לסדר חסידות שהואר באור מיוחד, אור של ח"י אלול, אור של סדר חסידות אחרי התוועדות לילית.
* * *
מיד כשהגעתי ל770 ידעתי שאת שנת הקבוצה אוכל לשרוד בשמירת סדרים וניצולם רק באם אמצא עזר כנגדי - חברותא. וממש על דרך אימרת חז"לינו "עזר כנגדו" - זכה-עזר לא זכה - כנגדו, כך גם חברותא, זכה - חברותא, לא זכה - מיתותא.
יש ועדיף להימצאות מול הגמרא לבדך ללא מועקת החברותא. את סוגיית החברותא הווירטואלית למדתי כבר על בוריה, ב- 8 השנים בהם נודעתי למושג חברותא - למעשה, ידעתי כבר כאלו שאינם בנמצא בשעות הבוקר, או כאלו שמוכנים לדבר על הכל מלבד הלימוד.
עוד היבט. חברותא היא במידה מסויימת "נטל חברתי" מכביד. וע"ד הרמב"ם בהלכות עבד עברי: "הקונה עבד לעצמו - כקונה אדון לעצמו" - הוא חייב באחריותו, אף חברותא היא סיפור דומה, אתה לוקח בחור שתולה בך תקוות רבות בקידומו-קידומכם הלימודי, ואתה, פעמים שלא בשליטתך, יכול שלא לקום או לא להגיע לסדר. מסקנה: עדיף לברוך ללמוד עם מקמל וכך הוא חוסך עוגמת נפש לשני או לעצמו. כשברוך יגיע גם מקמל יהיה ממילא. ואם מקמל יחליט שהוא רוצה ללמוד, ברוך לא יוכל לסרב.
שיבצתי לעצמי חברותא לכל מקצועות התורה הנלמדים, וכך הקניתי לעצמי אדון-חברותא. אין אלטרנטיבה אחרת לשימור הזמן וניצולו.
השלב השני במבצע "הכן עצמך לקבוצה", מתמקד יותר במיגון האישי מפני צינה אפשרית בחום החסידי. החיידק הקטלני ביותר הוא השיגרה. הסימפטום המתבקש הוא אי הקפדה ניכרת בשמירת הסדרים ובמילוי היום בתכנים אותם היקצתה הנהלת הישיבה.
לשם שמירה מתמדת על עקביות ורצינות על הבחור להיוועץ במשפיע, או ליתר דיוק - להיות מקבל. היה זה כשלמדתי בלוד, המשפיע התורן היה הרב חיים אשכנזי שי' ובאחת מההתוועדויות המיוחדות שלו העלה על נס את סוגיית ה"עשה לך רב". לאחר ההתוועדות ניגשתי אליו ושאלתי אותו מה הקריטריון ל"עשה לך רב"? הוא אמר לי: אתה יכול לקחת כל אחד ל"עשה לך רב", רק שזה לא יהיה אתה, או מישהו שחושב כמוך…
וברוח זו, פניתי בראשית הקבוצה לאחד ממשפיעי הקבוצה, וביקשתי ממנו ליטול על עצמו את הפרוייקט שבמקרה הספציפי הזה הוא אני. וכך נגולה אבן נוספת מליבי, עשה לך רב הוא אחד מהחיסונים הנחוצים והמתבקשים בקבוצה. כאן אפשר די בקלות ללכת לאיבוד בים הרצונות, העולם נראה מכאן מאד גדול ולצורך קיום נפשו האלוקית דרוש יועץ חסידי או בעגה החב"דית: משפיע.
* * *
למסיימי צפת מיוחדות התוועדויות ופינות משלהם. את סדרי הלימוד הם עושים על בימת ההתוועדויות את המפגש השבועי שלהם בימי שני, הם מקיימים במזרח 770 מאחרי המחיצות (מתחת לעזרת נשים - איסטערן פארקווי) לזה הם קוראים גם בשם: "פינת החי - (וקיים)". בימי שני שייכת ההתוועדות לבוגרי צפת לדורותיהם ומשתתפים בה גם כאלו שלא זכו להיכלל במסגרת צפת, אך בשנה זו נתווספה התועדות חדשה, אך היא לבוגרי צפת בקבוצה תשס"א. בימי רביעי מתאספים בוגרי צפת תש"ס, לרוב במרתף משפחת רייך, ומתוועדים כשעתיים תמימות על השבוע שחלף, ומציירים בקוים מעשיים את השבוע הקרוב, כיצד יראה ובמה יתייחד מקודמו.
שלא כבימי שני התוועדות זו בדרך כלל נערכת בדלתיים סגורות מאחר ועל השולחן עולות סוגיות פנימיות העוסקות במחדלים עליהם צריך לתת את הדעת, דברים שהפורום הרחב לא מאפשר התייחסות פרטנית ומדוקדקת. בימי רביעי יכול כל אחד לפתוח את סגור ליבו ולשפוך את אשר שמר זה שבוע. ההזדמנות הזו מאפשרת לכל אחד להיות כנה עם זולתו ולמנוע מצב של שמירת טינה בעטיה של הצפנה במעמקי הלב.
לא כל ההתוועדויות עוסקות בשלום בית, ניתן אפילו לומר שרובם, לא. אך חשוב לדעת שכל אחד יוכל לדבר, ומה שברצונו. חשוב לציין כי מחדלים רבים נפתרים הודות לפתיחות זו, אילו היו הדברים נשמרים בפינה חמה בלב, אך לא עולים על שולחנם של בני מלכים, או אז היו משתנים פני הדברים. המצב לא היה נראה כה מלבב כפי שהוא כעת.
התוועדויות אלו הסירו לוט מאישיותם האפופה של כמה מחברי הכיתה. בכל חברה מתוקנת קיימים אקטיבים ופסיביים, השקטים שבחבורה אוצרים בתוכם אוצרות כבירים שלא זכו לבוא לידי ביטוי או בשל "פחד במה" או שאינם מוצאים את האותיות המתאימות להעביר את המסר החד. התוועדויות אלו פעלו גדולות ונצורות, יש ובחור שהיה עד כה רק בבחינת משפך, החל ללמוד את מלאכת הספיגה, וזה שהיה בבחינת ספוג שיתף את זולתו במה שספג עד כה.
לי אישית יצא להשתתף בהתוועדות כיתתית בה נשמע משא מאלף מבחור שביום רגיל עונה בוקר טוב רק בניד ראש ותו לא. הוא נפתח ללא הודעה מוקדמת ופרק תכנים שאילו היו פרשיה משפטית היה חל עליהם חוק התיישנות, במשך שנים הוא אגר ואגר מידע וביום אחד הטיל את הפצצה. כולם היו המומים מהאישיות שנתגלתה, מהמציאות החדשה שהיתהוותה, והכל בזכות רגע אחד של אומץ מצד הבחור, והענקת לגיטמציה מצד הכיתה.
הענקת במה לבחורים היא כלי יקר ונדבך חשוב בהכנתם לשליחות. אחרי השלמת המסגרת הסטנדרטית באוהלה של תומכי תמימים יש הבוחרים בשליחות בעולם הרחב, לאחר שנים כה רבות בהם רק האזינו, שומה על כל אחד לערוך מיבדק אישי היכן הוא עומד, עד כמה יכול הוא לבטא את עצמו, וביותר, עד היכן יכול לצמצם את עצמו לזולת. וההתוועדויות הללו "עושות" את זה. בתחילה מדברים לחברים, אח"כ בפורום פתוח יותר, עדי יכולת להעביר נושא בקרב ציבור רב-גוני.
* * *
שלא כבימי שני התוועדות זו בדרך כלל נערכת בדלתיים סגורות מאחר ועל השולחן עולות סוגיות פנימיות העוסקות במחדלים עליהם צריך לתת את הדעת, דברים שהפורום הרחב לא מאפשר התייחסות פרטנית ומדוקדקת. בימי רביעי יכול כל אחד לפתוח את סגור ליבו ולשפוך את אשר שמר זה שבוע. ההזדמנות הזו מאפשרת לכל אחד להיות כנה עם זולתו ולמנוע מצב של שמירת טינה בעטיה של הצפנה במעמקי הלב.
לא כל ההתוועדויות עוסקות בשלום בית, ניתן אפילו לומר שרובם, לא. אך חשוב לדעת שכל אחד יוכל לדבר, ומה שברצונו. חשוב לציין כי מחדלים רבים נפתרים הודות לפתיחות זו, אילו היו הדברים נשמרים בפינה חמה בלב, אך לא עולים על שולחנם של בני מלכים, או אז היו משתנים פני הדברים. המצב לא היה נראה כה מלבב כפי שהוא כעת.
התוועדויות אלו הסירו לוט מאישיותם האפופה של כמה מחברי הכיתה. בכל חברה מתוקנת קיימים אקטיבים ופסיביים, השקטים שבחבורה אוצרים בתוכם אוצרות כבירים שלא זכו לבוא לידי ביטוי או בשל "פחד במה" או שאינם מוצאים את האותיות המתאימות להעביר את המסר החד. התוועדויות אלו פעלו גדולות ונצורות, יש ובחור שהיה עד כה רק בבחינת משפך, החל ללמוד את מלאכת הספיגה, וזה שהיה בבחינת ספוג שיתף את זולתו במה שספג עד כה.
לי אישית יצא להשתתף בהתוועדות כיתתית בה נשמע משא מאלף מבחור שביום רגיל עונה בוקר טוב רק בניד ראש ותו לא. הוא נפתח ללא הודעה מוקדמת ופרק תכנים שאילו היו פרשיה משפטית היה חל עליהם חוק התיישנות, במשך שנים הוא אגר ואגר מידע וביום אחד הטיל את הפצצה. כולם היו המומים מהאישיות שנתגלתה, מהמציאות החדשה שהיתהוותה, והכל בזכות רגע אחד של אומץ מצד הבחור, והענקת לגיטמציה מצד הכיתה.
הענקת במה לבחורים היא כלי יקר ונדבך חשוב בהכנתם לשליחות. אחרי השלמת המסגרת הסטנדרטית באוהלה של תומכי תמימים יש הבוחרים בשליחות בעולם הרחב, לאחר שנים כה רבות בהם רק האזינו, שומה על כל אחד לערוך מיבדק אישי היכן הוא עומד, עד כמה יכול הוא לבטא את עצמו, וביותר, עד היכן יכול לצמצם את עצמו לזולת. וההתוועדויות הללו "עושות" את זה. בתחילה מדברים לחברים, אח"כ בפורום פתוח יותר, עדי יכולת להעביר נושא בקרב ציבור רב-גוני.
* * *
חלק בלתי נפרד משגרת החיים ב770 הם ללא ספק התוועדויות סיומי הרמב"ם הנערכים בממוצע פעמיים בשבוע. מי שעומדים מאחורי המפעל האדיר אמורים להיות שני מוצנחים שמה שיש להם לעשות בחיים זה לחכות לסיום ההלכות בשביל לקבל במה ומקרופון וסיקור נרחב באינטרנט. אך הפלא הוא שהפעילים העיקריים הם הרב יקותיאל מנחם ראפ והרב מנחם גערליצקי מגבאי בית המדרש ליובאוויטש שבליובאוויטש - 770, האחרון הוא גם זה שכפי הנראה דואג לתקציב האסטרונומי שדורשת התוועדות דו שבועית. ויש מה לטעום. הוא דואג לשני סוגי דגים לשישה או שבעה סוגי סלטים, לחמניות ולחם בשפע, משקה סמירנוף מזוקק, ופעמים וגם יש הפתעות מענינות. התפריט בדרך כלל קבוע למעט סיומים שעולים בימי יארצייט של בעלי משרה, אשר ל"מרבה הםשרה" (שקאי על מלך המשיח) דואגים לבשרים או דגים, וגורמים עליית נשמה גדולה לקרוביהם, וגם נחת רוח לא מעטה לתמימים שרעבים דרך קבע.
לפני שאחזור לסיום הרמב"ם ארשה לעצמי לסטות לרגע מן הנושא, וכשליח ציבור שעושה שליחותו אציין את המעלה הנפלאה העומדת לזכותם של אלו שמקיימים התוועדויות ב770 או כאלו שזוכרים את ימי בחרותם הרעבה וכמו שבירת הכוס בטקס החופה השמיימי בכדי שלא "תשכח ימיני", גם אלו אינם שוכחים את הלילות בהם היו תרים בכל גופם אחר דבר מאכל שיתן מזור לייסורי הרעב הנצחיים הקיימים בקרב בחורי הישיבות, ובסיום שמחה או ארוחה חגיגית בביתם אורזים את השאריות ומביאים ל770. זוהי השקעה משתלמת, אצל הבחורים השאריות הופכים למנה עיקרית. זה נהנה וזה לא חסר.
וכפי שהבטחתי, סטיתי רק לשניה וכעת נשוב לסיומי הרמב"ם החשובים שידם רב להם בהזנת הבחורים השוקדים ימים ולילות על התורה והעבודה ב770. על יד השולחן הארוך המיוחד לסיומי הרמב"ם יושבים דרך קבע, בדרך כלל, הרב גערליצקי ומשגיח הקבוצה המסור הרב יקותיאל מנחם ראפ שמביא מפרפראותיו מידי שבוע, כשמקשר את סיום ותחילת ההלכות עם החת"ת או התקופה. להתוועדות מתווספים אורחים - שלוחים או משפיעים שמשתפים את הציבור בעולם בחוויותיהם בשליחות או בעבודת השם.
מצוה לציין כי פנינים מסיומי רמב"ם אלו מופיעים כמעט מידי שבוע בבית משיח ב"יומנו של תמים" ובאחד מעמודי העיתון האחרונים תחת הכותרת פרפראות לחכמה (כך נראה לי) מתוך הספר "תקות מנחם שייצא לאור בקרוב" - אל תטעו, "שייצא לאור בקרוב" הוא חלק משם הספר. כי בקרוב, כך לפחות נראה, הוא לא ייצא.
ההתוועדות לרבות התפאורה הוותיקה שלה, היא סיפור מיוחד כשלעצמו. כשהרבי החל עם התקנה המיוחדת של לימוד הרמב"ם היומי בחלוקה לרמת פרק אחד ורמה גבוהה יותר של שלושה פרקים ליום, לפי החלוקה האחרונה אמור הלומד לסיים את כל התורה בשנה, בתחילה הורה הרבי לערוך סיומי ספרים להרמב"ם, ובכל סיום העניק הרבי בקבוק משקה לרב גרליצקי לחלק למשתתפים בהתוועדות, היום כפי הנראה מצויים בידו עשרות רבות של בקבוקים (ריקים). לאחר תקופה ארוכה בה נערכו סיומי רמב"ם על כל ספר, ביקש הרבי לעלות בקודש ולערוך התוועדות אחת לכל הלכות ברמב"ם תרגומו של דבר: פעמיים בשבוע התוועדות.
הרב ראפ והרב גרליצקי הם צמד משמים. הם באותו ראש ובכל התוועדות הם עושים זאת מחדש באותה ההתלהבות. לא רק כחדשים אלא "חדשים ממש". מנחם מסור לענין בכל כוחות נפשו, כשאחיין שלו חגג בר מצוה, ובאותו ערב אף יצא סיום הלכות לרמב"ם, הגיע ל770 בשעה 1 בלילה וערך שולחן כהוראת הרבי וכאילו נמצאים עשרות רבות של משתתפים, הוא התקשר לרב ראפ והלה צנח פתאום ב770 לרבות השעה הלא סימפטית לעריכת שולחן, וההתועדות הזו לא גרעה כהוא זה מאחרות. היו סיפורים היו פרפראות.
הרב גרליצקי מתוקף תפקידו כגבאי ממולח ביותר, הוא נראה כלא קולט ענין אך במבדק אישי שהעמדתי אותו, גיליתי כי הוא שולט היטב בחומר. אך מכיון שיש בו יותר מקורטוב אחד של תמימות אז הוא מסובב אותך, אבל בלי שהוא בעצמו מרגיש. בסיומי הרמב"ם הוא יודע "לאלץ" רבנים ואורחים לפתוח את פיהם. הוא פתאום מודיע במקרופון כי "רב פלוני רוצה לדבר אז שכולם ישמרו על השקט" - אפילו אותו הרב בעצמו לא ידע שהוא רוצה לדבר. מנחם פשוט עורר וגילה אצלו את הרצון או את הידיעה שהוא רוצה. והיה, ומנחם מכריז על רב שידבר והלה לא מוכן, הוא מודיע כי הרב כעת בורר ומכין את דבריו, או שאין מספיק אנשים ששומעים או שהרעש מפריע לרב לדבר, וכך הוא משיג את כל מטרותיו: הרב מתחיל להכין, בחורים מתקבצים ויושבים וכך יש מספיק אנשים ששומעים, וגם האיזור נעשה שקט יותר כדי לא להפריע לרב לדבר.
לא אחת יצא, ורק מנחם גערליצקי והרב ראפ ישבו סביב השולחן, הם כבר מכירים את כללי ההתנהגות במצב שכיח זה, את האינטרנט מכוונים על אחד משניהם, ובעולם חושבים שהם הבמה, וקהל האלפים המשתמע מדבריהם יושב לפנים. הרב קותי ראפ מפעיל את הטייפ שלו כשהוא מדבר. כשהגעתי ל770 אמרו לי להקשיב למה שהקירות של 770 מספרים, אז הייתי נאיבי, לא הבנתי איך קירות יכולים לספר, אחרי סיום הרמב"ם הראשון שלי, בו ראיתי איך מדברים שם לקירות, הבנתי שיש להם המון תכנים למכור..
בלי לזלזל בסיומי הרמב"ם העולמיים, אבל אפילו לי יצא לדבר שם. . .
הכוח האין סופי שמונח בסיומים הללו מופקד בידי שני חסידים יראי שמיים שאמונתם אומנותם, על דרך האימרה ש"מי שמאמין לסיפורי הבעש"ט - הוא פתי. מי שלא מאמין הוא אפיקורס" הם עושים דבר לא הגיוני לכאורה אך דבר שיוצר אותם לחסידים אמיתיים, אם הזוג הזה היה הגיוני - הוא מסתמא היה אפיקורס. רואים במוחש שהרב ראפ פועל בסיומי הרמב"ם בעניני שלימות הארץ נפלאות. יום לפני נפילת ברק הוא ביצע "מחטף" למיקרופון וזעק בבמה שלא הוענקה לו, במסירות נפש אמיתית וממש בלב קרוע ומורתח על תרדמת החורף של חב"ד שר"ל עולה בדם יהודי. היו לו דמעות בעיניים - אבל לא זה מה שחשוב פה, למחרת נודע כי בית הנבחרים הישראלי הפיל את רה"מ, ברוב שכל נבחר היה מתבזה בו.
גם הרב גערליצקי אינו טומן ידיו בצלחת, בכל התוועדות התלויה בו, הוא עורך טקס "מי שבירך" לכל הזקוקים בישועה, וההתועדות החסידית, ב770,סיום הרמב"ם ומנחם גרליצקי, עומדים להם לזכות ומביאים בכנפיהם תשועה והצלה.
* * *
ב770, כך אומרים, אפשר להתפלל ערבית עשרים וארבע שעות ביממה, כיון שתמיד ימצאו שלושה כוכבים. . . הדמויות שמסתובבות בבית חיינו שוים ללא ספק סיקור ממצה המתפרס על פני עמודים הכולל קורות חיים בעבר ובהווה.
יש מהם השומרים על פרופיל נמוך מנתקים כל קשר עם הבריאה ונתונים בתוך בועה, איש גם לא מנסה לתקשר איתם. אך יש גם כאלו שמהווים מטרד ציבורי שאי אפשר להתעלם ממנו. ניקח לדוגמא את הקבצנים הרבים שמתעלקים ללא רחמים על מתפללי 770, הם מגיעים בהמוניהם בשעת בוקר מוקדמת ומטרידים בתנודות ראש ובתנועות שאינן משתמעות לשתי פנים: "תביא את הכסף".
לא ניתן להתעלם מגודל הזכות שנופל על ידם לציבור המתפללים והתמימים הלומדים במקום, אך אסור להתעלם גם מהתופעות המדאיגות שנותנות אותותיהן בבחורים המפוחדים שעל כל צעד ושעל שלהם ב770 מושטת יד או שתיים. באם ימשך המצב בצורה כזו, הרי שלא ירחק היום ונוכל לראות בחור הולך לאיטו ופתאום מסובב את ראשו במהירות לאחריו, תנועה המעידה על מצוקה פראנואידית. לך תדע איזה שנורר עוקב אחריו..
ומה קורה אם ליבו של יהודי מלאו להעניק שטר ירוק נושא ערך 5 דולרים לקבצן אחד, הרי שבזה הקיץ הקץ למנוחתו. חבורת זקנים תדאג להטרידו עד שיפרד מעוד כמה שטרות כאלו.
אחד מידידי אסף כסף ברחבי השכונה, הוא הגיע לביתו של אישיות מוכרת כבעלת ממון בשכונה. אותו הגביר התעניין למטרת הצדקה ושאל כבדרך אגב: יש לזה קשר למשיח? ידידי ענה: איזו שאלה, בודאי. אותו הגביר פטר אותו בלא כלום, לא לפני שידידי הבטיח לו כי הם עוד יפגשו. . .
למחרת פנה ידידי לאחד ממקבצי הנדבות ב770, הצביע לכיוון אותו הגביר ואמר לקבצן: נתתי לו עבורכם 1000 $, שיחלק בינכם.
אותו קבצן ריכז את כל חבריו ויחדיו פנו לגביר. בתחילה רק כיתרו אותו ורמזו לו בדיפלומטיות על מה ולמה הוא במרכז והם סביבו. אך הוא, לא אמור להבין. הוא לא ידע מה רצונם, נתן לכל אחד מטבע של קווטר (25 סנט) וחשב שבזה פטר אותם. אך בזה הוא רק העלה את חמתם. הם דרשו ממנו במפגיע את אלפיית הדולרים שלהם.
באותו רגע קלטו עיניו של הגביר את ידידי שעמד מחוייך בפינה וצפה בעימות הבלתי נמנע. הגביר הבין שזוהי הנקמה המתוקה אותה הועיד לו ידידי. . .
יודעי דבר מספרים, שהשנוררים כבר חיים את צליל המטבעות ונושמים את רישרוש השטרות, אם אחד מהם יזכה בלוטו הניו יורקי בכמה מליוני דולרים הרי שהוא יפנה לגבאי וישחד אותו במליון דולר שיעניק לו סמכות להיות הקבצן היחיד. . .
ב770 ניתן לפגוש כמעט מידי יום בחורים צעירים הבאים מחצרות רבות ואוספים פרוטה לפרוטה למטרת "הכנסת כלה, או "הכנסה קלה". בירושלים למרבה האירוניה מחלקים מעטפות המכילות כשלושים או ארבעים מטרות צדקה, ביניהם תוכל למצוא יתומים ואלמנות, חתנים וכלות, השתלות לב ראות וכליות, השתלת ארנקך בכיסם.
בירושלים, עיר שנתברכה במטרות צדקה, הגיע שנורר לביתו של גביר מוכר וביקש ממנו לפרוס את חסותו על אלמנה ועשרה יתומים שאסף אל ביתו. הגביר התרגש מאצילות נפשו של האיש ותקע לו צ'יק קטן בסך 10,000 ש"ח, תוך שהוא מבקש מהאיש לבוא אליו בעוד כמה חודשים לזיכוי נוסף במצוה. עברו חודשים, והגביר התבקש לתרום סכום מכובד בשביל בר מצוה של אחד היתומים, אירוע הדורש בגדים לאלמנה, לשאר האחים וסעודת מצוה שלא תבייש.
הגביר תרם את כל האירוע.
יום אחד עלה ברעיונו של הגביר לראות את האלמנה ובניה אותם הוא מחזיק, לבחון את מצבם הפיזי והנפשי ולראות עד כמה חום ואהבה האיש משקיע בילדים. הגביר התקשר אל האיש וביקש להתארח אצלו בשבת. האיש הסכים בשמחה. הגביר הגיע לשבת, סביב שולחן השבת עמדו אישה ועשרה פעוטות שמאצילים על בעל הבית את התואר אבא ועל האישה היושבת לימינו את התואר אמא.
הגביר האדים מכעס. אלו ילדיו של השנורר, והאישה היא אשתו. הם לא יתומים והיא לא אלמנה. הוא פנה בכעס לבעל הבית ואמר לו: הונית אותי. לי סיפרת שיש לך בביתך אלמנה ועשרה יתומים וכעת מסתבר שהיא אישתך והם ילדיך. . . היתמם השנורר וענה לו: אני לא מבין מה איכפת לך שאני בחיים. . .
טרם נחזור למקבצי הצדקה עצמם נעורר על כך כי הם אינם רואים בעצמם שנוררים, מישהו ידע אפילו לספר כי הם נרגזים כשמכנים אותם בשם המעלה : שנורר. אף על פי שהם יודעים את משמעותה של המילה, ואת פירושו של המקצוע בו הם עוסקים, הם היו מעדיפים כינוי יותר משכנע, היגוי יותר מתרים, שם שלא יבייש עניבה. החלטנו להעניק להם את התואר: אספנים.
בעולם, שוים האספנים עשרות אלפים ולפעמים מליונים, והיה אם יישאל אחד מהם למקצועו, יכחכך בגרונו, יטיב את עניבתו יזקוף את קומתו יישר את עיניו ויאמר בגאוה: אספן.
בין האספנים הרבים ישנו חוט שידרה אחד שעובר ומקשר את כולם בקשר אמיץ. הוא חובש כיפת עור קטנה והיד כל העת מושטת, משל היתה תפוסה בגבס. תפקידו של "קשר היחידה" למצוא תורמים פוטנצייאלים, ולאייש במקומות פוטנצייאליים (כמו על יד המקוה) את חייליו. המפקד מופיע מהראשונים ב770 סוקר את השטח, מאלץ כמה בעלי בתי ישנים להתעורר עם מצוה ולהשאיר אצלו צדקה.
לרוב הם מגיעים ב"סאבווי" בשעה 6:30 בבוקר, אך פעמים וראיתי רכב גדול עוצר על יד 770 והתכולה המוכרת נשפכת ממנו. חשבתי לעצמי באותו הרגע: ממש מכה. הנהג בטח נאלץ לתרום להם את שכר נסיעתו.
אך בראשי עלה משהו אחר: מכירים את הסיסמא הארץ ישראלית: "דור שלם - דורש שלום"? צריך היה להדביק שלט גדול על המונית שהסיעה את האספנים: אוטו שלם - דורש שלם.
או רכב אספנים. . .
ב770 מתקיימות בתדירות מאד גבוהה התוועדות בר מצוה פינתית, בבוקרו של יום הבר מצוה עורכים בעלי השמחה את השולחן המזרחי שב770 בשתיה ומזונות, והחתן חוזר את המאמר. ה"זריזים המקדימים ל(בר ה)מצוה" הם הקבצנים. הם מניחים את תפקידם בצד ופונים לזכות בברכות. הם כבר למדו את מירב הברכות בהם הם נפגשים במהלך הקריירה היומית, את אלו מהברכות שעדיין לא למדו, הם אומרים ב"שקט".
יש לציין, כי את את הקוד האתי הקשור במילוי תפקידם, הם יודעים על בוריו ומיישמים את רובו. יש להם נימוס אקטיבי, משהו שמאפיין אדם שמאלץ אותך עם חיוך. הם יודעים למשל שבשעה שאחד מחבריהם עוסק בתורם פוטנציאלי אין הם רשאים לגשת ולהושיט יד. אחד על אחד. הקריצות בעינים הם רק סימנים לגיטימיים לרמיזה על גודל הדג שנתפס ברשתם.
במהלך חיי, זכיתי להיפגש לא אחת עם מקבצי נדבות. כולם אומנם קרוצים מאותו החומר, אך יש מעלה לקבצנים ב770 על פני אלו שבכותל, לדוגמא. הקבצנים ב770 מרעיפים צרורות של ברכות עוד לפני שנענית ואילו אותם שבכותל בוררים את מילותם לפי הסכום שניתן להם.
באחד מביקורי בכותל ניטפל אליי איש הדור פנים לבוש בבגדי לבן, לטענתו הוא כהן, וזקנו מאשר זאת: זקנו כזקן אהרון היורד על פי מידותיו. הוא פנה אליי בשאלה - קביעת עובדה: רוצה ברכה? ואני עניתי בחופזי: בטח. והוא המשיך להקשות: עם עיניים פתוחות או עצומות? אמרתי לו בחיוך, למאי נפקא מינה? והוא השיב ללא חיוך: עיניים פתוחות 40 ש"ח ועיניים עצומות 80 ש"ח. אמרתי לו בתדהמה: הייתי מאד שמח לזכות בהשראתך, ולהנות מברכתך, אך אין בכיסי פפילים (כסף). והוא, בחוצפה שאני לא יודע מי נידב לו אותה, מצהיר כי הוא ראה אצלי שטר של מאתיים. הוא לא שיקר, היה לי, אך הייתי צריך אותם לנסיעות. הסברתי לו, כי הכסף הנ"ל נצרך לי בשעה קשה זו לא פחות מברכתו. חשבתי שבזה רווח לי, אך לא, הוא החל לשדלני להעביר לרשותו ארבעים או שמונים ש"ח. ממש עושה ניסים, ומרוקן את הכיסים. . .
כשראיתי כי כלתה אליי הרעה גמרתי אומר להיפטר ממנו, ובמהירות. אמרתי לו כי אם אני משלם כסף על ברכה, אני הולך עד הסוף. אני רוצה ברכה בעיניים סגורות. הוא הניח את ידיו מעל ראשי, סגר את עיניו והחל בברכה. עד שהוא סיים אותה, לא הייתי במקום. . .
הוא עוד יספר לנישומים שלו, כי יצא לו לברך את אליהו הנביא. . .
לא רק בירושלים מסתובבים אנשים שמבינים את ערך הכסף. גם בחיפה. לפני כמה שנים הגענו לביקור במערת אליהו הנביא, כשסיימנו להשתפך, ירדנו לכיוון החניון. כאן נקלעתי לעיצומה של מערבולת או איזה הר געש פעיל. ק - ב - ו - צ - ה של אספנים עמדה במורד ההר, וזיכו את המבקרים במצוות צדקה.
אחד מהאספנים פנה אליי והעניק לי תמונה של הצדיק הבאבא סאלי, לקחתי והודיתי לו. הוא שאל אם רצוני בעוד אחת. שאלתי אותו: חינם? הוא השיב, כן. אמרתי לו: אם כך תביא שתיים. ואז זה קרה. הוא הניח את ידיו הקדושות על ראשי ודיקלם את הנוסח: "יברכך", שבברכת כהנים, ובסיימו, במקום "ושמו את שמי" אמר: 5 שקל בבקשה. לרגע איבדתי את שיווי משקלי, אך מיד הנחתי לו את ידי על ראשו, חזרתי ג"כ על הנוסח "יברכך", וביקשתי עודף. .
אחד מהכוכבים שיוצאים בקביעות בצאת הכוכבים הוא ללא ספק, מאיר. יהודי ממוצא אמריקאי למד בתומכי תמימים בכפר חב"ד והיה מושפע של ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה. הבחור כנראה עדות חיה לפתגם: "סוף גאון לשיגעון". מאיר הפציע יום אחד ב770 יחד עם השמש, והחל באיסוף כספים למטרה אנונימית, אפילו עבורו. מפעלוליו הידועים אציין שניים, להם הייתי עד.
לילה אחד, בשעה שאינה מן היום ואינה מן הלילה, הופיע מאיר ב770 והפעם אסף את כל הכוסות החד פעמיות שעמדו מלאים ומיותמים ב770. הוא לקח בסבלנות כוס אחד וצירף אליה את התה שהיה בשאר הכוסות. לאחר מכן נעמד ב770 ובשאגת שמחה מונגולאידית הפך על ראשו את התה.
בשעת צהריים, לקראת מנחה במנינו של הרבי שליט"א התיישב מאיר על הריצפה במרכז המנינים ב770 הפך את הכוס בה הוא אוסף את הכסף, והפקיר את המטבעות. הוא ספר את השטרות, הערים אותם לערימה אחת, קם והלך.
הוא גם אישיות לא צפויה במיוחד. פעם הגיע לחנות ה"בייגל סטור" בה סעדתי באותה השעה. הוא נכנס, מלמל מספר מילים לא ברורות, ובדרכו ליציאה נעצר ליד השולחן שלי. הוא הביט כה וכה, הרים את צלחתי, ויצא עימה בריצה מהחנות.
יש כוכב נוסף במצבור הכוכבים הוותיק. הוא חולה בנפשו, אך יודע כפי הנראה מה צריך לעשות. עם סביבתו הוא לא מתקשר, וגם לא פותח פתח לאפשרות כזו, תפסתי אותו פעמים רבות מנהל דיאלוגים שלמים עם עצמו. זה מזכיר משהו כמו . . . פיצול אישיות, השם ישמור. ראיתי אותו עומד עם תפילין, סידור פתוח, ומחייך. הוא זרק משפט באנגלית וצחק בקול. אחרי כמה שניות אמר משפט נוסף ופניו הראו שהוא על סף התמוטטות עצבים. הוא אמר משפט נוסף ופניו הוריקו. הוא חייך, צחק וסימן באצבעו משהו. קראתי למישהו דובר אנגלית, והלה פשוט התפוצץ מצחוק. הוא אמר לי כי הלה פשוט משחק פה שתי מציאויות, הוא מייצג פעם את החריף שצוחק על טיפשותו של השני, ולאחר שניה משנה זהות ומשחק את ה"לוזר" המפסידן.
לפני שאחזור לסיום הרמב"ם ארשה לעצמי לסטות לרגע מן הנושא, וכשליח ציבור שעושה שליחותו אציין את המעלה הנפלאה העומדת לזכותם של אלו שמקיימים התוועדויות ב770 או כאלו שזוכרים את ימי בחרותם הרעבה וכמו שבירת הכוס בטקס החופה השמיימי בכדי שלא "תשכח ימיני", גם אלו אינם שוכחים את הלילות בהם היו תרים בכל גופם אחר דבר מאכל שיתן מזור לייסורי הרעב הנצחיים הקיימים בקרב בחורי הישיבות, ובסיום שמחה או ארוחה חגיגית בביתם אורזים את השאריות ומביאים ל770. זוהי השקעה משתלמת, אצל הבחורים השאריות הופכים למנה עיקרית. זה נהנה וזה לא חסר.
וכפי שהבטחתי, סטיתי רק לשניה וכעת נשוב לסיומי הרמב"ם החשובים שידם רב להם בהזנת הבחורים השוקדים ימים ולילות על התורה והעבודה ב770. על יד השולחן הארוך המיוחד לסיומי הרמב"ם יושבים דרך קבע, בדרך כלל, הרב גערליצקי ומשגיח הקבוצה המסור הרב יקותיאל מנחם ראפ שמביא מפרפראותיו מידי שבוע, כשמקשר את סיום ותחילת ההלכות עם החת"ת או התקופה. להתוועדות מתווספים אורחים - שלוחים או משפיעים שמשתפים את הציבור בעולם בחוויותיהם בשליחות או בעבודת השם.
מצוה לציין כי פנינים מסיומי רמב"ם אלו מופיעים כמעט מידי שבוע בבית משיח ב"יומנו של תמים" ובאחד מעמודי העיתון האחרונים תחת הכותרת פרפראות לחכמה (כך נראה לי) מתוך הספר "תקות מנחם שייצא לאור בקרוב" - אל תטעו, "שייצא לאור בקרוב" הוא חלק משם הספר. כי בקרוב, כך לפחות נראה, הוא לא ייצא.
ההתוועדות לרבות התפאורה הוותיקה שלה, היא סיפור מיוחד כשלעצמו. כשהרבי החל עם התקנה המיוחדת של לימוד הרמב"ם היומי בחלוקה לרמת פרק אחד ורמה גבוהה יותר של שלושה פרקים ליום, לפי החלוקה האחרונה אמור הלומד לסיים את כל התורה בשנה, בתחילה הורה הרבי לערוך סיומי ספרים להרמב"ם, ובכל סיום העניק הרבי בקבוק משקה לרב גרליצקי לחלק למשתתפים בהתוועדות, היום כפי הנראה מצויים בידו עשרות רבות של בקבוקים (ריקים). לאחר תקופה ארוכה בה נערכו סיומי רמב"ם על כל ספר, ביקש הרבי לעלות בקודש ולערוך התוועדות אחת לכל הלכות ברמב"ם תרגומו של דבר: פעמיים בשבוע התוועדות.
הרב ראפ והרב גרליצקי הם צמד משמים. הם באותו ראש ובכל התוועדות הם עושים זאת מחדש באותה ההתלהבות. לא רק כחדשים אלא "חדשים ממש". מנחם מסור לענין בכל כוחות נפשו, כשאחיין שלו חגג בר מצוה, ובאותו ערב אף יצא סיום הלכות לרמב"ם, הגיע ל770 בשעה 1 בלילה וערך שולחן כהוראת הרבי וכאילו נמצאים עשרות רבות של משתתפים, הוא התקשר לרב ראפ והלה צנח פתאום ב770 לרבות השעה הלא סימפטית לעריכת שולחן, וההתועדות הזו לא גרעה כהוא זה מאחרות. היו סיפורים היו פרפראות.
הרב גרליצקי מתוקף תפקידו כגבאי ממולח ביותר, הוא נראה כלא קולט ענין אך במבדק אישי שהעמדתי אותו, גיליתי כי הוא שולט היטב בחומר. אך מכיון שיש בו יותר מקורטוב אחד של תמימות אז הוא מסובב אותך, אבל בלי שהוא בעצמו מרגיש. בסיומי הרמב"ם הוא יודע "לאלץ" רבנים ואורחים לפתוח את פיהם. הוא פתאום מודיע במקרופון כי "רב פלוני רוצה לדבר אז שכולם ישמרו על השקט" - אפילו אותו הרב בעצמו לא ידע שהוא רוצה לדבר. מנחם פשוט עורר וגילה אצלו את הרצון או את הידיעה שהוא רוצה. והיה, ומנחם מכריז על רב שידבר והלה לא מוכן, הוא מודיע כי הרב כעת בורר ומכין את דבריו, או שאין מספיק אנשים ששומעים או שהרעש מפריע לרב לדבר, וכך הוא משיג את כל מטרותיו: הרב מתחיל להכין, בחורים מתקבצים ויושבים וכך יש מספיק אנשים ששומעים, וגם האיזור נעשה שקט יותר כדי לא להפריע לרב לדבר.
לא אחת יצא, ורק מנחם גערליצקי והרב ראפ ישבו סביב השולחן, הם כבר מכירים את כללי ההתנהגות במצב שכיח זה, את האינטרנט מכוונים על אחד משניהם, ובעולם חושבים שהם הבמה, וקהל האלפים המשתמע מדבריהם יושב לפנים. הרב קותי ראפ מפעיל את הטייפ שלו כשהוא מדבר. כשהגעתי ל770 אמרו לי להקשיב למה שהקירות של 770 מספרים, אז הייתי נאיבי, לא הבנתי איך קירות יכולים לספר, אחרי סיום הרמב"ם הראשון שלי, בו ראיתי איך מדברים שם לקירות, הבנתי שיש להם המון תכנים למכור..
בלי לזלזל בסיומי הרמב"ם העולמיים, אבל אפילו לי יצא לדבר שם. . .
הכוח האין סופי שמונח בסיומים הללו מופקד בידי שני חסידים יראי שמיים שאמונתם אומנותם, על דרך האימרה ש"מי שמאמין לסיפורי הבעש"ט - הוא פתי. מי שלא מאמין הוא אפיקורס" הם עושים דבר לא הגיוני לכאורה אך דבר שיוצר אותם לחסידים אמיתיים, אם הזוג הזה היה הגיוני - הוא מסתמא היה אפיקורס. רואים במוחש שהרב ראפ פועל בסיומי הרמב"ם בעניני שלימות הארץ נפלאות. יום לפני נפילת ברק הוא ביצע "מחטף" למיקרופון וזעק בבמה שלא הוענקה לו, במסירות נפש אמיתית וממש בלב קרוע ומורתח על תרדמת החורף של חב"ד שר"ל עולה בדם יהודי. היו לו דמעות בעיניים - אבל לא זה מה שחשוב פה, למחרת נודע כי בית הנבחרים הישראלי הפיל את רה"מ, ברוב שכל נבחר היה מתבזה בו.
גם הרב גערליצקי אינו טומן ידיו בצלחת, בכל התוועדות התלויה בו, הוא עורך טקס "מי שבירך" לכל הזקוקים בישועה, וההתועדות החסידית, ב770,סיום הרמב"ם ומנחם גרליצקי, עומדים להם לזכות ומביאים בכנפיהם תשועה והצלה.
* * *
ב770, כך אומרים, אפשר להתפלל ערבית עשרים וארבע שעות ביממה, כיון שתמיד ימצאו שלושה כוכבים. . . הדמויות שמסתובבות בבית חיינו שוים ללא ספק סיקור ממצה המתפרס על פני עמודים הכולל קורות חיים בעבר ובהווה.
יש מהם השומרים על פרופיל נמוך מנתקים כל קשר עם הבריאה ונתונים בתוך בועה, איש גם לא מנסה לתקשר איתם. אך יש גם כאלו שמהווים מטרד ציבורי שאי אפשר להתעלם ממנו. ניקח לדוגמא את הקבצנים הרבים שמתעלקים ללא רחמים על מתפללי 770, הם מגיעים בהמוניהם בשעת בוקר מוקדמת ומטרידים בתנודות ראש ובתנועות שאינן משתמעות לשתי פנים: "תביא את הכסף".
לא ניתן להתעלם מגודל הזכות שנופל על ידם לציבור המתפללים והתמימים הלומדים במקום, אך אסור להתעלם גם מהתופעות המדאיגות שנותנות אותותיהן בבחורים המפוחדים שעל כל צעד ושעל שלהם ב770 מושטת יד או שתיים. באם ימשך המצב בצורה כזו, הרי שלא ירחק היום ונוכל לראות בחור הולך לאיטו ופתאום מסובב את ראשו במהירות לאחריו, תנועה המעידה על מצוקה פראנואידית. לך תדע איזה שנורר עוקב אחריו..
ומה קורה אם ליבו של יהודי מלאו להעניק שטר ירוק נושא ערך 5 דולרים לקבצן אחד, הרי שבזה הקיץ הקץ למנוחתו. חבורת זקנים תדאג להטרידו עד שיפרד מעוד כמה שטרות כאלו.
אחד מידידי אסף כסף ברחבי השכונה, הוא הגיע לביתו של אישיות מוכרת כבעלת ממון בשכונה. אותו הגביר התעניין למטרת הצדקה ושאל כבדרך אגב: יש לזה קשר למשיח? ידידי ענה: איזו שאלה, בודאי. אותו הגביר פטר אותו בלא כלום, לא לפני שידידי הבטיח לו כי הם עוד יפגשו. . .
למחרת פנה ידידי לאחד ממקבצי הנדבות ב770, הצביע לכיוון אותו הגביר ואמר לקבצן: נתתי לו עבורכם 1000 $, שיחלק בינכם.
אותו קבצן ריכז את כל חבריו ויחדיו פנו לגביר. בתחילה רק כיתרו אותו ורמזו לו בדיפלומטיות על מה ולמה הוא במרכז והם סביבו. אך הוא, לא אמור להבין. הוא לא ידע מה רצונם, נתן לכל אחד מטבע של קווטר (25 סנט) וחשב שבזה פטר אותם. אך בזה הוא רק העלה את חמתם. הם דרשו ממנו במפגיע את אלפיית הדולרים שלהם.
באותו רגע קלטו עיניו של הגביר את ידידי שעמד מחוייך בפינה וצפה בעימות הבלתי נמנע. הגביר הבין שזוהי הנקמה המתוקה אותה הועיד לו ידידי. . .
יודעי דבר מספרים, שהשנוררים כבר חיים את צליל המטבעות ונושמים את רישרוש השטרות, אם אחד מהם יזכה בלוטו הניו יורקי בכמה מליוני דולרים הרי שהוא יפנה לגבאי וישחד אותו במליון דולר שיעניק לו סמכות להיות הקבצן היחיד. . .
ב770 ניתן לפגוש כמעט מידי יום בחורים צעירים הבאים מחצרות רבות ואוספים פרוטה לפרוטה למטרת "הכנסת כלה, או "הכנסה קלה". בירושלים למרבה האירוניה מחלקים מעטפות המכילות כשלושים או ארבעים מטרות צדקה, ביניהם תוכל למצוא יתומים ואלמנות, חתנים וכלות, השתלות לב ראות וכליות, השתלת ארנקך בכיסם.
בירושלים, עיר שנתברכה במטרות צדקה, הגיע שנורר לביתו של גביר מוכר וביקש ממנו לפרוס את חסותו על אלמנה ועשרה יתומים שאסף אל ביתו. הגביר התרגש מאצילות נפשו של האיש ותקע לו צ'יק קטן בסך 10,000 ש"ח, תוך שהוא מבקש מהאיש לבוא אליו בעוד כמה חודשים לזיכוי נוסף במצוה. עברו חודשים, והגביר התבקש לתרום סכום מכובד בשביל בר מצוה של אחד היתומים, אירוע הדורש בגדים לאלמנה, לשאר האחים וסעודת מצוה שלא תבייש.
הגביר תרם את כל האירוע.
יום אחד עלה ברעיונו של הגביר לראות את האלמנה ובניה אותם הוא מחזיק, לבחון את מצבם הפיזי והנפשי ולראות עד כמה חום ואהבה האיש משקיע בילדים. הגביר התקשר אל האיש וביקש להתארח אצלו בשבת. האיש הסכים בשמחה. הגביר הגיע לשבת, סביב שולחן השבת עמדו אישה ועשרה פעוטות שמאצילים על בעל הבית את התואר אבא ועל האישה היושבת לימינו את התואר אמא.
הגביר האדים מכעס. אלו ילדיו של השנורר, והאישה היא אשתו. הם לא יתומים והיא לא אלמנה. הוא פנה בכעס לבעל הבית ואמר לו: הונית אותי. לי סיפרת שיש לך בביתך אלמנה ועשרה יתומים וכעת מסתבר שהיא אישתך והם ילדיך. . . היתמם השנורר וענה לו: אני לא מבין מה איכפת לך שאני בחיים. . .
טרם נחזור למקבצי הצדקה עצמם נעורר על כך כי הם אינם רואים בעצמם שנוררים, מישהו ידע אפילו לספר כי הם נרגזים כשמכנים אותם בשם המעלה : שנורר. אף על פי שהם יודעים את משמעותה של המילה, ואת פירושו של המקצוע בו הם עוסקים, הם היו מעדיפים כינוי יותר משכנע, היגוי יותר מתרים, שם שלא יבייש עניבה. החלטנו להעניק להם את התואר: אספנים.
בעולם, שוים האספנים עשרות אלפים ולפעמים מליונים, והיה אם יישאל אחד מהם למקצועו, יכחכך בגרונו, יטיב את עניבתו יזקוף את קומתו יישר את עיניו ויאמר בגאוה: אספן.
בין האספנים הרבים ישנו חוט שידרה אחד שעובר ומקשר את כולם בקשר אמיץ. הוא חובש כיפת עור קטנה והיד כל העת מושטת, משל היתה תפוסה בגבס. תפקידו של "קשר היחידה" למצוא תורמים פוטנצייאלים, ולאייש במקומות פוטנצייאליים (כמו על יד המקוה) את חייליו. המפקד מופיע מהראשונים ב770 סוקר את השטח, מאלץ כמה בעלי בתי ישנים להתעורר עם מצוה ולהשאיר אצלו צדקה.
לרוב הם מגיעים ב"סאבווי" בשעה 6:30 בבוקר, אך פעמים וראיתי רכב גדול עוצר על יד 770 והתכולה המוכרת נשפכת ממנו. חשבתי לעצמי באותו הרגע: ממש מכה. הנהג בטח נאלץ לתרום להם את שכר נסיעתו.
אך בראשי עלה משהו אחר: מכירים את הסיסמא הארץ ישראלית: "דור שלם - דורש שלום"? צריך היה להדביק שלט גדול על המונית שהסיעה את האספנים: אוטו שלם - דורש שלם.
או רכב אספנים. . .
ב770 מתקיימות בתדירות מאד גבוהה התוועדות בר מצוה פינתית, בבוקרו של יום הבר מצוה עורכים בעלי השמחה את השולחן המזרחי שב770 בשתיה ומזונות, והחתן חוזר את המאמר. ה"זריזים המקדימים ל(בר ה)מצוה" הם הקבצנים. הם מניחים את תפקידם בצד ופונים לזכות בברכות. הם כבר למדו את מירב הברכות בהם הם נפגשים במהלך הקריירה היומית, את אלו מהברכות שעדיין לא למדו, הם אומרים ב"שקט".
יש לציין, כי את את הקוד האתי הקשור במילוי תפקידם, הם יודעים על בוריו ומיישמים את רובו. יש להם נימוס אקטיבי, משהו שמאפיין אדם שמאלץ אותך עם חיוך. הם יודעים למשל שבשעה שאחד מחבריהם עוסק בתורם פוטנציאלי אין הם רשאים לגשת ולהושיט יד. אחד על אחד. הקריצות בעינים הם רק סימנים לגיטימיים לרמיזה על גודל הדג שנתפס ברשתם.
במהלך חיי, זכיתי להיפגש לא אחת עם מקבצי נדבות. כולם אומנם קרוצים מאותו החומר, אך יש מעלה לקבצנים ב770 על פני אלו שבכותל, לדוגמא. הקבצנים ב770 מרעיפים צרורות של ברכות עוד לפני שנענית ואילו אותם שבכותל בוררים את מילותם לפי הסכום שניתן להם.
באחד מביקורי בכותל ניטפל אליי איש הדור פנים לבוש בבגדי לבן, לטענתו הוא כהן, וזקנו מאשר זאת: זקנו כזקן אהרון היורד על פי מידותיו. הוא פנה אליי בשאלה - קביעת עובדה: רוצה ברכה? ואני עניתי בחופזי: בטח. והוא המשיך להקשות: עם עיניים פתוחות או עצומות? אמרתי לו בחיוך, למאי נפקא מינה? והוא השיב ללא חיוך: עיניים פתוחות 40 ש"ח ועיניים עצומות 80 ש"ח. אמרתי לו בתדהמה: הייתי מאד שמח לזכות בהשראתך, ולהנות מברכתך, אך אין בכיסי פפילים (כסף). והוא, בחוצפה שאני לא יודע מי נידב לו אותה, מצהיר כי הוא ראה אצלי שטר של מאתיים. הוא לא שיקר, היה לי, אך הייתי צריך אותם לנסיעות. הסברתי לו, כי הכסף הנ"ל נצרך לי בשעה קשה זו לא פחות מברכתו. חשבתי שבזה רווח לי, אך לא, הוא החל לשדלני להעביר לרשותו ארבעים או שמונים ש"ח. ממש עושה ניסים, ומרוקן את הכיסים. . .
כשראיתי כי כלתה אליי הרעה גמרתי אומר להיפטר ממנו, ובמהירות. אמרתי לו כי אם אני משלם כסף על ברכה, אני הולך עד הסוף. אני רוצה ברכה בעיניים סגורות. הוא הניח את ידיו מעל ראשי, סגר את עיניו והחל בברכה. עד שהוא סיים אותה, לא הייתי במקום. . .
הוא עוד יספר לנישומים שלו, כי יצא לו לברך את אליהו הנביא. . .
לא רק בירושלים מסתובבים אנשים שמבינים את ערך הכסף. גם בחיפה. לפני כמה שנים הגענו לביקור במערת אליהו הנביא, כשסיימנו להשתפך, ירדנו לכיוון החניון. כאן נקלעתי לעיצומה של מערבולת או איזה הר געש פעיל. ק - ב - ו - צ - ה של אספנים עמדה במורד ההר, וזיכו את המבקרים במצוות צדקה.
אחד מהאספנים פנה אליי והעניק לי תמונה של הצדיק הבאבא סאלי, לקחתי והודיתי לו. הוא שאל אם רצוני בעוד אחת. שאלתי אותו: חינם? הוא השיב, כן. אמרתי לו: אם כך תביא שתיים. ואז זה קרה. הוא הניח את ידיו הקדושות על ראשי ודיקלם את הנוסח: "יברכך", שבברכת כהנים, ובסיימו, במקום "ושמו את שמי" אמר: 5 שקל בבקשה. לרגע איבדתי את שיווי משקלי, אך מיד הנחתי לו את ידי על ראשו, חזרתי ג"כ על הנוסח "יברכך", וביקשתי עודף. .
אחד מהכוכבים שיוצאים בקביעות בצאת הכוכבים הוא ללא ספק, מאיר. יהודי ממוצא אמריקאי למד בתומכי תמימים בכפר חב"ד והיה מושפע של ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה. הבחור כנראה עדות חיה לפתגם: "סוף גאון לשיגעון". מאיר הפציע יום אחד ב770 יחד עם השמש, והחל באיסוף כספים למטרה אנונימית, אפילו עבורו. מפעלוליו הידועים אציין שניים, להם הייתי עד.
לילה אחד, בשעה שאינה מן היום ואינה מן הלילה, הופיע מאיר ב770 והפעם אסף את כל הכוסות החד פעמיות שעמדו מלאים ומיותמים ב770. הוא לקח בסבלנות כוס אחד וצירף אליה את התה שהיה בשאר הכוסות. לאחר מכן נעמד ב770 ובשאגת שמחה מונגולאידית הפך על ראשו את התה.
בשעת צהריים, לקראת מנחה במנינו של הרבי שליט"א התיישב מאיר על הריצפה במרכז המנינים ב770 הפך את הכוס בה הוא אוסף את הכסף, והפקיר את המטבעות. הוא ספר את השטרות, הערים אותם לערימה אחת, קם והלך.
הוא גם אישיות לא צפויה במיוחד. פעם הגיע לחנות ה"בייגל סטור" בה סעדתי באותה השעה. הוא נכנס, מלמל מספר מילים לא ברורות, ובדרכו ליציאה נעצר ליד השולחן שלי. הוא הביט כה וכה, הרים את צלחתי, ויצא עימה בריצה מהחנות.
יש כוכב נוסף במצבור הכוכבים הוותיק. הוא חולה בנפשו, אך יודע כפי הנראה מה צריך לעשות. עם סביבתו הוא לא מתקשר, וגם לא פותח פתח לאפשרות כזו, תפסתי אותו פעמים רבות מנהל דיאלוגים שלמים עם עצמו. זה מזכיר משהו כמו . . . פיצול אישיות, השם ישמור. ראיתי אותו עומד עם תפילין, סידור פתוח, ומחייך. הוא זרק משפט באנגלית וצחק בקול. אחרי כמה שניות אמר משפט נוסף ופניו הראו שהוא על סף התמוטטות עצבים. הוא אמר משפט נוסף ופניו הוריקו. הוא חייך, צחק וסימן באצבעו משהו. קראתי למישהו דובר אנגלית, והלה פשוט התפוצץ מצחוק. הוא אמר לי כי הלה פשוט משחק פה שתי מציאויות, הוא מייצג פעם את החריף שצוחק על טיפשותו של השני, ולאחר שניה משנה זהות ומשחק את ה"לוזר" המפסידן.
ולפני שנעבור נושא רציתי להצביע על נקודה ששוה התבוננות. לצורך היכרות גרידא נגשתי לאחד הקבצנים עם מטבע שוה ערך 5 סנט. לאחר שהשארתי אצלו את המטבע שאלתי לשמו. נדמה היה לי באותו הרגע, שבשישים השנים שעברו מאז נכנס בבריתו של אברהם אבינו הספיק לשכוח אותו.. לקח לו הרבה זמן לומר לי: שרה. שאלתי אותו שוב לשמו, והוא חזר בטון מבטיח : שרה. הבנתי מה קורה. הוא חושש שסברתי כי אינו יהודי, אשר לכן הוא מערב הורים. . .
אמרתי לו באנגלית עילגת שכוונת המשורר לדעת בסך הכל את שמו הפרטי, אההה הוא פלט, וה- אההה הזה הותיר לו פסק זמן לייצר שם. מה השם שהוא נתן לי? אני לא זוכר. למען היושר, גם הוא לא זכר. פניתי אליו כמה דקות אח"כ בכינוי המקצועי שלו, והוא אפילו לא הביט לכיווני.
אז ככה, יש אחד שטוען שקוראים לו אהרון, וחברו טוען שזה שמשון, יש אחד שאמר לי ששמו חיים, וחברו הלשין לי שהלה "עבד" עלי, בחושבו שיזכה גם כן בתורת מתנה.
אז ממה הם מפחדים? אם ארצה לכתוב לאחד מהם צ'יק, איזה שם הם יוציאו מהמגירה?
זה שהם יהודים, אני יודע. בדקתי זאת, ולא רק אני. יש יהודי מהשכונה שבכל בוקר מניח להם תפילין, ומשלם 5 דולר לקבצן, בתורת צדקה, כמובן. סביב הקבצנים מהלכות שמועות, חלקם אימים. יש היודעים לספר בלהט כי קיימת בינם הסכמה, לא לאפשר לקבצנים זולתם להתפרס ב770. ראינו גם ראינו קבצן נמלט בחרדה לא סמויה מ770, והפלא ארע לאחר שאחד או שניים מהקבצנים "הסבירו" לו מה עתידו של משיג גבול בענף הקבצנות. באהבת ישראל אמיתית הם מנדבים לו שיעור חינם בהיסטוריה, שמכניס להיסטריה את הקורבן.
וכך, מלבד שלוחים או חרדים אין דריסת רגל לקבצנים נוספים. יש בזה אינטרס לגבאים. כי כשרוצים שלא יכנסו עכברים מביאים חתול, וכשרוצים להוציא את החתול, מביאים את הכלב וכן הלאה. הקבצנים הללו שומרים על הסטטוס - קוו ב770 ומונעים התפשטות המקצוע לממדים לא רצויים. באם הקבצנים דואגים שלא יהיו להם מתחרים, הגבאים יכולים לנוח בשקט ביודעם נכונה, כי התופעה לא תתפשט ותחריף באופן שימנע מהמתפללים את אפשרות התפילה הלגיטימית בבית כנסת.
יש קבצנים שבכדי לצאת מהם צריך הרבה זכות אבות. יש אחד שהזכיר לי את אהוד ברק. (ר"ל מחשבות זרות ב770). . .
בארץ מספרים, שלפני הלוויתו של מלך ירדן, הביאו לאהוד ברק רופאים פלסטיקאים (שעורכים ניתוח פלסטי) מתוך הנחה שישתתף בהלויה, בכדי שיורידו לו את החיוך מהפנים. כמו כן צוטטו מתנחלים: שיחזיר את קבר יוסף, שימסור את ירושלים, שיפנה את ההתנחליויות, רק שימחוק את החיוך הזה מהפנים. . .
כאן ב770 יש קבצן נעים הליכות שבחיוכו הנוגע גורם לך בכל הזדמנות להכניס יד לכיס ולהוציא לו משהו. יש לו חיוך חסוד שאומר: נשאר חברים גם אם לא תתן לי כלום. אחד כזה מאלץ אותך לתת, אין מה לעשות פסיכולוגית זה עובד.
קח 5 דולר, רק תוריד את החיוך הזה מהפנים. . .
ובזה נחתום את פרק האימה: "הקבצנים". הרבי מה"מ נראה, ואף צולם באחת ההזדמנויות משוחח עם אחד מקבצני החצר, שפורק את שעל ליבו. הרבי נראה מאד מחויך. מבצע צדקה בל נשכח הוא מבצע מעשרת המבצעים, ומי שמלאים חיות במה שקשור עם צדקה, הם הקבצנים.
אמרתי לו באנגלית עילגת שכוונת המשורר לדעת בסך הכל את שמו הפרטי, אההה הוא פלט, וה- אההה הזה הותיר לו פסק זמן לייצר שם. מה השם שהוא נתן לי? אני לא זוכר. למען היושר, גם הוא לא זכר. פניתי אליו כמה דקות אח"כ בכינוי המקצועי שלו, והוא אפילו לא הביט לכיווני.
אז ככה, יש אחד שטוען שקוראים לו אהרון, וחברו טוען שזה שמשון, יש אחד שאמר לי ששמו חיים, וחברו הלשין לי שהלה "עבד" עלי, בחושבו שיזכה גם כן בתורת מתנה.
אז ממה הם מפחדים? אם ארצה לכתוב לאחד מהם צ'יק, איזה שם הם יוציאו מהמגירה?
זה שהם יהודים, אני יודע. בדקתי זאת, ולא רק אני. יש יהודי מהשכונה שבכל בוקר מניח להם תפילין, ומשלם 5 דולר לקבצן, בתורת צדקה, כמובן. סביב הקבצנים מהלכות שמועות, חלקם אימים. יש היודעים לספר בלהט כי קיימת בינם הסכמה, לא לאפשר לקבצנים זולתם להתפרס ב770. ראינו גם ראינו קבצן נמלט בחרדה לא סמויה מ770, והפלא ארע לאחר שאחד או שניים מהקבצנים "הסבירו" לו מה עתידו של משיג גבול בענף הקבצנות. באהבת ישראל אמיתית הם מנדבים לו שיעור חינם בהיסטוריה, שמכניס להיסטריה את הקורבן.
וכך, מלבד שלוחים או חרדים אין דריסת רגל לקבצנים נוספים. יש בזה אינטרס לגבאים. כי כשרוצים שלא יכנסו עכברים מביאים חתול, וכשרוצים להוציא את החתול, מביאים את הכלב וכן הלאה. הקבצנים הללו שומרים על הסטטוס - קוו ב770 ומונעים התפשטות המקצוע לממדים לא רצויים. באם הקבצנים דואגים שלא יהיו להם מתחרים, הגבאים יכולים לנוח בשקט ביודעם נכונה, כי התופעה לא תתפשט ותחריף באופן שימנע מהמתפללים את אפשרות התפילה הלגיטימית בבית כנסת.
יש קבצנים שבכדי לצאת מהם צריך הרבה זכות אבות. יש אחד שהזכיר לי את אהוד ברק. (ר"ל מחשבות זרות ב770). . .
בארץ מספרים, שלפני הלוויתו של מלך ירדן, הביאו לאהוד ברק רופאים פלסטיקאים (שעורכים ניתוח פלסטי) מתוך הנחה שישתתף בהלויה, בכדי שיורידו לו את החיוך מהפנים. כמו כן צוטטו מתנחלים: שיחזיר את קבר יוסף, שימסור את ירושלים, שיפנה את ההתנחליויות, רק שימחוק את החיוך הזה מהפנים. . .
כאן ב770 יש קבצן נעים הליכות שבחיוכו הנוגע גורם לך בכל הזדמנות להכניס יד לכיס ולהוציא לו משהו. יש לו חיוך חסוד שאומר: נשאר חברים גם אם לא תתן לי כלום. אחד כזה מאלץ אותך לתת, אין מה לעשות פסיכולוגית זה עובד.
קח 5 דולר, רק תוריד את החיוך הזה מהפנים. . .
ובזה נחתום את פרק האימה: "הקבצנים". הרבי מה"מ נראה, ואף צולם באחת ההזדמנויות משוחח עם אחד מקבצני החצר, שפורק את שעל ליבו. הרבי נראה מאד מחויך. מבצע צדקה בל נשכח הוא מבצע מעשרת המבצעים, ומי שמלאים חיות במה שקשור עם צדקה, הם הקבצנים.
בואו חשבון. כמה צדקה היינו מנדבים, ביום, בשבוע, בחודש, בשנה, בלעדי הזקנים שאת שארית חייהם הנצחיים מבלים בזיכוי שוטף של יהודים במצוות צדקה, זה לא צחוק, היא "תציל ממוות". . .
נרצה או לא נרצה, הם גם "טנקיסטים". . .
* * *
נרצה או לא נרצה, הם גם "טנקיסטים". . .
* * *
את י"ט כסליו ב770 כבר זכיתי לחוות בשנים עברו, ולא רק את י"ט כסליו, את כל חגי השנה החסידיים והעממיים. ההתוועדויות כאן מתייחדות בשעות בתכנים ובהרגשים. מתחילים "בטקס" עולים מכובדים לבימת הכבוד, נואמים את נאומיהם מעבירים את מסריהם תוך כדי שהקהל הגדול מתמקם בשלוחנות הארוכים והערוכים.
משפיעים יושבים מוקפים בחניכים, קבוצות קבוצות של בחורים יושבים ומתוועדים בינם לעצמם, פעמים וה"ובכן", הפועל היוצא, יותר מחייב, כשהוא נשמע מפי בחור ולא ממשפיע או מטיף אחר. עסקנים למיניהם יושבים גם הם מוקפים במעריצים ובכאלו שזקוקים לטובות הנאה, אך המשותף, כולם רוצים להידבק במשהו חדש ושונה, משהו שיעמיד אותם באור אמיתי כפי שמעמידה רק תורת החסידות.
בהתוועדויות מוצאים הכל לעצמם את ההזדמנות לעלות על מזבח ההתוועדות את רצונותיהם ואת שאר העובדין דחול, ברגעים אלו אפילו ה"פוליטיקאים" והגבירים הופכים למקבלים. גם אלו שבאמצע תפילה או קריאת התורה משוחחים, בהתועדות פעילה הם נראים מופנמים, מרוכזים היטב במה שנאמר, או בניגון המתנגן.
בהתועדות כמו י"ט כסליו, השעון לא מורה את השעה, צו השעה היא להתוועד. 770 מלא עד אפס מקום, ואיש לא מוותר על מקומו, הוא מוכן להצטופף, אך לא ללכת. מי שיכנס יחשוב שיושבים קהילה שלימה של מובטלים ומה שעומד ברומו של עולם זה עוד סיפור או הוראה שתחייה אותם עד להתועדות הבאה.
גזירת המשקה לא מעיקה לאיש, האוירה משכרת. בחור מבוסם פורץ בניגון צובט מיתרים שסוחף אחריו שורה של חסידים בכל הגילאים. אחד מזקני החסידים פותח את פיו ובקול ענות חלושה בהתאם לגילו, משתף את הדור הצעיר במה שראה או שמע בילדותו. תיכף מצטופפים תמימים וחסידים סביב ה"אנשי מעשה" ומזינים את הנתונים החדשים בהפנמה מיוחדת הניתנת לביצוע רק בהתוועדות.
בהתועדות אחת "מתקרר", עוברים לאחרת, המזל הוא שיש תחליף. בשולחנות אין מחסור, במאזינים כל שכן, פותחים סניף נוסף של התועדות. כאן מדברים על משיח וגאולה, כאן על התקשרות למשיח, באחרת על עבודת התפילה ושקידה והתמדה. לא חסרים תכנים, לא חסרים מאזינים. אין חסרון לא בכח ולא בפועל. הענין הוא, כמו שמציין זאת כ"ק אד"ש מה"מ, ליישם את הדברים בפועל ממש.
להיות חסיד בהתוועדות זוהי לא החוכמה. אבן הבוחן היא עמידה במבחן המציאות. האם ההתועדות פעלה עליך כשאתה לא בחממה של תומכי תמימים. אבן הבוחן של ההתועדות היא יום המחרת. באם מחר עדיין נותר רשימו מההחלטות ומההרגשים הרי שבזה הגיעה ההתועדות ליעודה. אכן, אי אפשר לבטל במחי יד את העוצמה הטמונה במעמד בו יושבים יהודים יחדיו ומדברים בדברי תורה,ופועלים דברים ש"אפילו מלאך מכאל לא יכול לפעול", אך אין להתעלם מהכונה העליונה הטמונה גם היא בהתועדות. לכל הדיעות המטרה היא החלטה טובה ושיפור משמעותי בתפקוד בעבודת השם.
חלוקת הש"ס מתבצעת בי"ט כסליו באמצעות טפסים המונפקים ע"י מחנה ישראל אותם משלשלים הבוחרים לקלפי המוצבת בבימת ההתועדויות במקום גלוי לעין. בשיעור התניא הנלמד בי"ט כסליו מציין אדה"ז את בקשתו מקרב לב עמוק לחלק את הש"ס אחת לשנה, וזהו הזמן אותו קבעו רבותינו נשיאנו לחלק את הש"ס. ב "היום יום" מציין הרבי שליט"א שמשנת תרס"ג החלו לחלק את הש"ס בכ"ד טבת, (תאריך המתחבר אף הוא לאדה"ז - יום ההסתלקות) ומנמק הרבי : "מפני אפס הפנאי בי"ט כסליו".
מרתק לנחש במה מילאו חסידים ראשונים את זמנם בי"ט כסליו, עד כדי כך שנתקלו במצוקת זמן שדחתה את חלוקת הש"ס בחודש פלוס. י"ט כסליו הוא אומנם ראש השנה לחסידות, אך לא מצאתי במקורות שיש ענין להרבות בתהילים כבראש השנה הכללי, ובטח לא לקרוא פעמיים את ספר התהילים כמנין "כפר" (300 פרקי תהילים).
כפי הנראה ישבו החסידים בהתועדות חסידים כל המעת לעת ופרקו על השולחן את מה שהכביד עליהם בעבודה היום יומית, לא הפריעה להם עקיצה מהזולת, הם ידעו כי הכל נובע מאהבת ישראל אמיתית, הם ידעו כי אם יעיר להם אי מי על רבב בבגדם הם יודו לו, אחרי הכל הוא גמל עימם חסד, לא נעים להסתובב כך. ממש כך, בבגדים הרוחניים, ואם יש מישהו שעוזר לך סוף כל סוף, עזור לו לעזור לך. . .
לפעמים מתייחדות התועדויות באורחים שמשתתפים בהם. קראון הייטס מוקפת בשכונות תורה למיניהם, מהם השייכות לחסידות ומהם פחות. וכולם מגיעים בסוף ל770. כל הנהרות מוליכים אל הים. הם נכנסים להתועדות, מממשים את זכותם למשקה, משתכרים קצת, ואז מתלבשות עליהם יחידות העילית.
הויכוח סוער, הדיעות חלוקות כצפוי, אך תורת החסידות אמת, ורבותינו נשיאנו אמת, והקרבן נופל כבר בתחילה כשמגלה שמלבד הברית, לא עשה דבר שמקשר אותו עם אברהם אבינו, בקשר אמיץ. הרבי הריי"צ מתאר בתיאור חד שמחויר לידו את כל ספרי המוסר, את עבודת השם של יהודי כפי שצריכה להיות, ללא נגע ה"אני". ומתנגד לא יכול לעבוד את השם ללא ה"אני".
הרבה יהודים נפלו ברשתה של חסידות חב"ד כשלקחו את מציאותם אל מול זכוכית המגדלת, בקטנות זה לא נורא, אך מבעד לזכוכית המגדלת הם לא יכלו שלא לצחוק. הם ראו את עצמם בזוית שמעולם לא הביטו בה, כי אף אחד לא כיון אותם להביט שם.
ושוב מוכיחים לעולם כי רק משיח הוא השער לכל הדברים: הם מגיעים בעילה משיחית, משהו אחר לא היה סוחב אותם, לאחר כמה דקות של הסברים, מוציאים אותם עם ביטויים שתרגומם שאפילו את אלוקים הם לוקחים בערבון מוגבל. אבל הכל מתחיל עם משיח.
וגם נגמר. . .
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד
* * *
משפיעים יושבים מוקפים בחניכים, קבוצות קבוצות של בחורים יושבים ומתוועדים בינם לעצמם, פעמים וה"ובכן", הפועל היוצא, יותר מחייב, כשהוא נשמע מפי בחור ולא ממשפיע או מטיף אחר. עסקנים למיניהם יושבים גם הם מוקפים במעריצים ובכאלו שזקוקים לטובות הנאה, אך המשותף, כולם רוצים להידבק במשהו חדש ושונה, משהו שיעמיד אותם באור אמיתי כפי שמעמידה רק תורת החסידות.
בהתוועדויות מוצאים הכל לעצמם את ההזדמנות לעלות על מזבח ההתוועדות את רצונותיהם ואת שאר העובדין דחול, ברגעים אלו אפילו ה"פוליטיקאים" והגבירים הופכים למקבלים. גם אלו שבאמצע תפילה או קריאת התורה משוחחים, בהתועדות פעילה הם נראים מופנמים, מרוכזים היטב במה שנאמר, או בניגון המתנגן.
בהתועדות כמו י"ט כסליו, השעון לא מורה את השעה, צו השעה היא להתוועד. 770 מלא עד אפס מקום, ואיש לא מוותר על מקומו, הוא מוכן להצטופף, אך לא ללכת. מי שיכנס יחשוב שיושבים קהילה שלימה של מובטלים ומה שעומד ברומו של עולם זה עוד סיפור או הוראה שתחייה אותם עד להתועדות הבאה.
גזירת המשקה לא מעיקה לאיש, האוירה משכרת. בחור מבוסם פורץ בניגון צובט מיתרים שסוחף אחריו שורה של חסידים בכל הגילאים. אחד מזקני החסידים פותח את פיו ובקול ענות חלושה בהתאם לגילו, משתף את הדור הצעיר במה שראה או שמע בילדותו. תיכף מצטופפים תמימים וחסידים סביב ה"אנשי מעשה" ומזינים את הנתונים החדשים בהפנמה מיוחדת הניתנת לביצוע רק בהתוועדות.
בהתועדות אחת "מתקרר", עוברים לאחרת, המזל הוא שיש תחליף. בשולחנות אין מחסור, במאזינים כל שכן, פותחים סניף נוסף של התועדות. כאן מדברים על משיח וגאולה, כאן על התקשרות למשיח, באחרת על עבודת התפילה ושקידה והתמדה. לא חסרים תכנים, לא חסרים מאזינים. אין חסרון לא בכח ולא בפועל. הענין הוא, כמו שמציין זאת כ"ק אד"ש מה"מ, ליישם את הדברים בפועל ממש.
להיות חסיד בהתוועדות זוהי לא החוכמה. אבן הבוחן היא עמידה במבחן המציאות. האם ההתועדות פעלה עליך כשאתה לא בחממה של תומכי תמימים. אבן הבוחן של ההתועדות היא יום המחרת. באם מחר עדיין נותר רשימו מההחלטות ומההרגשים הרי שבזה הגיעה ההתועדות ליעודה. אכן, אי אפשר לבטל במחי יד את העוצמה הטמונה במעמד בו יושבים יהודים יחדיו ומדברים בדברי תורה,ופועלים דברים ש"אפילו מלאך מכאל לא יכול לפעול", אך אין להתעלם מהכונה העליונה הטמונה גם היא בהתועדות. לכל הדיעות המטרה היא החלטה טובה ושיפור משמעותי בתפקוד בעבודת השם.
חלוקת הש"ס מתבצעת בי"ט כסליו באמצעות טפסים המונפקים ע"י מחנה ישראל אותם משלשלים הבוחרים לקלפי המוצבת בבימת ההתועדויות במקום גלוי לעין. בשיעור התניא הנלמד בי"ט כסליו מציין אדה"ז את בקשתו מקרב לב עמוק לחלק את הש"ס אחת לשנה, וזהו הזמן אותו קבעו רבותינו נשיאנו לחלק את הש"ס. ב "היום יום" מציין הרבי שליט"א שמשנת תרס"ג החלו לחלק את הש"ס בכ"ד טבת, (תאריך המתחבר אף הוא לאדה"ז - יום ההסתלקות) ומנמק הרבי : "מפני אפס הפנאי בי"ט כסליו".
מרתק לנחש במה מילאו חסידים ראשונים את זמנם בי"ט כסליו, עד כדי כך שנתקלו במצוקת זמן שדחתה את חלוקת הש"ס בחודש פלוס. י"ט כסליו הוא אומנם ראש השנה לחסידות, אך לא מצאתי במקורות שיש ענין להרבות בתהילים כבראש השנה הכללי, ובטח לא לקרוא פעמיים את ספר התהילים כמנין "כפר" (300 פרקי תהילים).
כפי הנראה ישבו החסידים בהתועדות חסידים כל המעת לעת ופרקו על השולחן את מה שהכביד עליהם בעבודה היום יומית, לא הפריעה להם עקיצה מהזולת, הם ידעו כי הכל נובע מאהבת ישראל אמיתית, הם ידעו כי אם יעיר להם אי מי על רבב בבגדם הם יודו לו, אחרי הכל הוא גמל עימם חסד, לא נעים להסתובב כך. ממש כך, בבגדים הרוחניים, ואם יש מישהו שעוזר לך סוף כל סוף, עזור לו לעזור לך. . .
לפעמים מתייחדות התועדויות באורחים שמשתתפים בהם. קראון הייטס מוקפת בשכונות תורה למיניהם, מהם השייכות לחסידות ומהם פחות. וכולם מגיעים בסוף ל770. כל הנהרות מוליכים אל הים. הם נכנסים להתועדות, מממשים את זכותם למשקה, משתכרים קצת, ואז מתלבשות עליהם יחידות העילית.
הויכוח סוער, הדיעות חלוקות כצפוי, אך תורת החסידות אמת, ורבותינו נשיאנו אמת, והקרבן נופל כבר בתחילה כשמגלה שמלבד הברית, לא עשה דבר שמקשר אותו עם אברהם אבינו, בקשר אמיץ. הרבי הריי"צ מתאר בתיאור חד שמחויר לידו את כל ספרי המוסר, את עבודת השם של יהודי כפי שצריכה להיות, ללא נגע ה"אני". ומתנגד לא יכול לעבוד את השם ללא ה"אני".
הרבה יהודים נפלו ברשתה של חסידות חב"ד כשלקחו את מציאותם אל מול זכוכית המגדלת, בקטנות זה לא נורא, אך מבעד לזכוכית המגדלת הם לא יכלו שלא לצחוק. הם ראו את עצמם בזוית שמעולם לא הביטו בה, כי אף אחד לא כיון אותם להביט שם.
ושוב מוכיחים לעולם כי רק משיח הוא השער לכל הדברים: הם מגיעים בעילה משיחית, משהו אחר לא היה סוחב אותם, לאחר כמה דקות של הסברים, מוציאים אותם עם ביטויים שתרגומם שאפילו את אלוקים הם לוקחים בערבון מוגבל. אבל הכל מתחיל עם משיח.
וגם נגמר. . .
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד
* * *
עבורי, י"ט כסליו הינו יותר מסמל . כמו שהציפורים מבשרים את בא הסתיו, עבורי מבשר י"ט בכסליו את יום ההולדת, חג הגאולה הפרטי שלי. לא עברתי ילדות עשוקה, אך ההתלהבות וההתרגשות חוזרת כבר בימים הסמוכים לכ"ג כסליו.
חשבון הנפש הפרטי שלי מתמקד בשתי חזיתות: העבר והעתיד. ממש "תשובה". חרטה על העבר וקבלה על העתיד. לחשוב על כך שיום ההולדת התשע עשרה והעשרים שלי חגגתי ב770 יום הולדת שחותם שני עשורים אינו יום חול. בעשורים האחרונים עברתי פרקים משמעותיים בחיי, לידה וברית, תלמוד תורה, בר מצוה, ישיבה קטנה וגדולה, וקבוצה. במבט לאחור אני מקבל פחד גבהים. נכון, צריך להביט רק קדימה, אחורה גורמת לסחרחורת.
וכעת, כשאני יושב ב770 בשנה חד פעמית בחיים, שנה שלא חוזרת גם עם שוחד, גם הורים לא יעזרו, היחיד שיכול כאן לעזור זה הבחור לעצמו, אני חושב: לעלות בסולם שכזה זוהי אחריות, נותנים לך את האפשרות והלגיטימציה לכל החלטה, וכשנותנים את האפשרות מעניקים לך גם את האפשרות לבצע, כוחות.
ובחיים הנצחיים להם זוכה כל יהודי בדור השביעי, צריך להלך בין הטיפות ובפיקחות חסידית להשכיל מתי נובעים ההחלטות מסטרא דקדושה ומתי מסטרא אחרא, אין כללים אחידים לפעמים הישר הוא הנכון, ולפעמים העקום הוא הצודק. ישנה אימרה: אין יותר ישר מווארט עקום, ואין יותר עקום מסולם ישר. . .
ואנחנו הקטנים קיבלנו את כל הכוחות לבחור בין טוב לרע, בין אמונה לשכלות, וביום ההולדת, היום בו הועדה לנו שליחותינו בעולם, מקבלים אנו תוספת כוח לעמוד במילוי המשימה קבלת פני משיח צדקינו.
את יום ההולדת שלי, החלטתי לנצל לאיחוי השורות בקבוצה הנוכחית. לא שיש קרעים, אבל הקשר הוא לא גורדי. בהתועדות כיתתית העלתי את השאלה ה"תמה" האם כל אחד מכיר את כל חבריו לקבוצה, שלושה חודשים לאחר פתיחתה הרשמית. התשובה היתה כנה ומצערת. לא.
ומאחר והעלתי את הנושא, ראיתי בעצמי את ה"קריינא דאיגרתא" ובחרתי ביום הולדתי כסיבה למסיבה משותפת, בה יפגשו זלמי מצפת עם אלון מכפר חב"ד, דאגתי ליידע את כולם בדבר ההתועדות, גם כאלו שאינם נמנים על קבוצתינו הוזמנו, וכל אחד אישית. לראש המדברים לא מיניתי אף אחד, הזמנתי משפיעים עסקנים ואפילו חבר ועד הקהל אישרר את השתתפותו, אגב יום הולדתו חל בכ"ב כסליו. הבמה תהיה פתוחה, יועלו בה מגון דיעות, אך הקו יהיה ברור, משיח, שליט"א, וכו' וכל המוסיף מוסיפין לו מן השמים.
האחדות לא תהיה בדיעות. אילו רצה הרבי זאת, לא היה מבלבל את השפות. האחדות תתבטא בכך שנבוא לידי הכרה כי מציאותו של הזולת לגיטימית וגם עבורה יש כר נרחב בעולם. לדידי, לא תתכן מציאות שאדור בקבוצה בכפיפה עם בחורים שאיני מכירם. ממש ברירת מחדל.
יום אחד הרי כולם יראו את האמת, כולם יכריזו "יחי", לכולם יהיה ברור מי מנהיג ומחיה את העולמות בכל רגע, הויכוחים מיותרים, הם סתם יסיטו אותנו מהשליחות היחידה, קבלת פני משיח צדקינו. כשלמדנו בלוד, היתה לנו פעילות שוטפת נגד המסיון ופעיליו לא אחת נתקלנו בגישה אוהדת מצד המשטרה שזכתה כפי הנראה לשלמונים מתחת לשולחן. מה שיכולנו לעשות זה רק להסיט את תשומת ליבם של המסיונרים ממטרתם, תוך "שימוש" בויכוחים ובהתענינות, הללו השיבו לשאלות שלנו, וכך הרווחנו הרבה רגעים של הפסקה בחלוקת החומר המסיונרי. אני לא יהיה כמותם. אם יבוא אי מי להסיחני באופן כזה מהפצת בשורת הגאולה, אציע לו לעזור לי בחלוקת פליירים, ותוך כדי אתן לו תשובה. . .
* * *
בחודש אלול תש"ס, ימים ספורים לפני הנסיעה ל770, כבר הובטחה לנו נחיתה רכה, צוות שלם הופקד על החלק הגשמי שהיוה תמיד אבן נגף בממסד הקבוצה. בשנים עברו, כך מספרים לנו, התקשתה ההנהלה לסדר אי אלו פרטים מינימליים לרווחת הבחורים. והסיבה, כך עולה, המצוקה הכלכלית כתוצאה מהרחבת אופציות הלינה בישיבה, כפי שהתגלמה בשיפוץ הפנימיה - 1414.
כעת, לאחר שבניגוד להוראות המטכ"ל, והיושב בראשה - כ"ק אד"ש מה"מ - גבו המנהלים שכר לימוד, ושכר אש"ל בתקן של פנסיון מלא - 150$ היתה אמורה מחלקת הלינה, האכילה והשתיה להיות במיטבה, או לפחות להצביע על התקדמות מסוימת בעשיה לרווחת הבחורים.
ואכן, בניגוד לשנים עברו יושבים הבחורים מול צלחות ריקות, נוגסים בלחם האתמול, ומי שיש לו מהלכים בשלטון, אף מקבל איזו שהיא צלחת מארוחת המחר. לפני כמה ימים עצר אותי בחור שהיה בדרכו לחדר האוכל, הוא שאל אם יש מה לאכול. אמרתי לו, אם אתה אוכל קלקר, אז יש צלחות.
על כשרותו של המטבח, בניגוד לשנים קודמות, איש לא מטיל ספק. לכולם ברור שהוא טרף.
באחד מחדרי הבנין, מתגורר זה זמן רב שומר "מטעם", עליו כפי הנראה לנטרל חדירות פתע של זרים ובלתי קרואים למיניהם, שקראון הייטס נתברכה בשכמותם. באם אזדקק לאיזה שהוא ג'וב אבקש להיות שומר בבנין. התפקיד הזה מתייחד בכך שהעבודה בו מובטחת לשנים הקרובות, במסגרתו אדאג לכך שאף בחור לא יכנס לבנין.
אחת התופעות המענינות שכדאי לתת עליהם את הדעת, היא הסתת ההנהלה הגשמית, של הבחורים, על ההנהלה הרוחנית. מסתבר שדוקא מי שאמור להיות הדמות הייצוגית, מי שאמורה לעצב את אופיים של התמימים, היא זו שבעצם משתמשת בכל הכלים האנושיים והבלתי אנושיים שעומדים לרשותה, במסגרת החוק, ושלא במסגרתו.
שאלתנו האחת היא, עד כמה צריך להיות רב בשביל לקחת אחריות לשחיתויות חסרות התקדים, להבטחות ללא כיסוי, ולעינוי הבחורים בסדר גודל שלא ידעה הישיבה עד כה.
איננו מדברים על התפריט העשיר והמגוון, יום עוף, ויום צ'יקן. איננו מדברים על העובדה שבסירים משתמשת הטבחית למאכלי בשר או חלב. הצבע שנועד להבדיל בין בשר לחלב, כבר אינו מאן דאמר. איננו מדברים על כך שהתחילו לצבוע סירים בסגול. אם אדום זה בשר, וכחול זה חלב, אז בשר וחלב ביחד זה סגול.
אנו מדברים על כך, שראש ישיבה שיושב בארמון מול שווער שיושב בטירה, ופוכר ידיים כביכול מתוך תסכול, אינו יכול לספר בדמעות תנין, כי הוא אינו עוצם עין בלילה. אולי הוא לא עוצם עין, אבל זה מסיבות אחרות.
הבחורים הבטיחו לו, שהאולטימטום מבחינתם נגמר בנר ראשון של חנוכה. בחורים יותר מעשיים הבטיחו לו שהנר הראשון יהיה הבית שלו . . .
הנהלה שמקוממת את חניכיה על ראש הישיבה, כנראה חשבה פעמיים קודם לכן, ואם בכל זאת, מסתמא אין מנוס. מישהו צריך לתת את הדין.
* * *
חשבון הנפש הפרטי שלי מתמקד בשתי חזיתות: העבר והעתיד. ממש "תשובה". חרטה על העבר וקבלה על העתיד. לחשוב על כך שיום ההולדת התשע עשרה והעשרים שלי חגגתי ב770 יום הולדת שחותם שני עשורים אינו יום חול. בעשורים האחרונים עברתי פרקים משמעותיים בחיי, לידה וברית, תלמוד תורה, בר מצוה, ישיבה קטנה וגדולה, וקבוצה. במבט לאחור אני מקבל פחד גבהים. נכון, צריך להביט רק קדימה, אחורה גורמת לסחרחורת.
וכעת, כשאני יושב ב770 בשנה חד פעמית בחיים, שנה שלא חוזרת גם עם שוחד, גם הורים לא יעזרו, היחיד שיכול כאן לעזור זה הבחור לעצמו, אני חושב: לעלות בסולם שכזה זוהי אחריות, נותנים לך את האפשרות והלגיטימציה לכל החלטה, וכשנותנים את האפשרות מעניקים לך גם את האפשרות לבצע, כוחות.
ובחיים הנצחיים להם זוכה כל יהודי בדור השביעי, צריך להלך בין הטיפות ובפיקחות חסידית להשכיל מתי נובעים ההחלטות מסטרא דקדושה ומתי מסטרא אחרא, אין כללים אחידים לפעמים הישר הוא הנכון, ולפעמים העקום הוא הצודק. ישנה אימרה: אין יותר ישר מווארט עקום, ואין יותר עקום מסולם ישר. . .
ואנחנו הקטנים קיבלנו את כל הכוחות לבחור בין טוב לרע, בין אמונה לשכלות, וביום ההולדת, היום בו הועדה לנו שליחותינו בעולם, מקבלים אנו תוספת כוח לעמוד במילוי המשימה קבלת פני משיח צדקינו.
את יום ההולדת שלי, החלטתי לנצל לאיחוי השורות בקבוצה הנוכחית. לא שיש קרעים, אבל הקשר הוא לא גורדי. בהתועדות כיתתית העלתי את השאלה ה"תמה" האם כל אחד מכיר את כל חבריו לקבוצה, שלושה חודשים לאחר פתיחתה הרשמית. התשובה היתה כנה ומצערת. לא.
ומאחר והעלתי את הנושא, ראיתי בעצמי את ה"קריינא דאיגרתא" ובחרתי ביום הולדתי כסיבה למסיבה משותפת, בה יפגשו זלמי מצפת עם אלון מכפר חב"ד, דאגתי ליידע את כולם בדבר ההתועדות, גם כאלו שאינם נמנים על קבוצתינו הוזמנו, וכל אחד אישית. לראש המדברים לא מיניתי אף אחד, הזמנתי משפיעים עסקנים ואפילו חבר ועד הקהל אישרר את השתתפותו, אגב יום הולדתו חל בכ"ב כסליו. הבמה תהיה פתוחה, יועלו בה מגון דיעות, אך הקו יהיה ברור, משיח, שליט"א, וכו' וכל המוסיף מוסיפין לו מן השמים.
האחדות לא תהיה בדיעות. אילו רצה הרבי זאת, לא היה מבלבל את השפות. האחדות תתבטא בכך שנבוא לידי הכרה כי מציאותו של הזולת לגיטימית וגם עבורה יש כר נרחב בעולם. לדידי, לא תתכן מציאות שאדור בקבוצה בכפיפה עם בחורים שאיני מכירם. ממש ברירת מחדל.
יום אחד הרי כולם יראו את האמת, כולם יכריזו "יחי", לכולם יהיה ברור מי מנהיג ומחיה את העולמות בכל רגע, הויכוחים מיותרים, הם סתם יסיטו אותנו מהשליחות היחידה, קבלת פני משיח צדקינו. כשלמדנו בלוד, היתה לנו פעילות שוטפת נגד המסיון ופעיליו לא אחת נתקלנו בגישה אוהדת מצד המשטרה שזכתה כפי הנראה לשלמונים מתחת לשולחן. מה שיכולנו לעשות זה רק להסיט את תשומת ליבם של המסיונרים ממטרתם, תוך "שימוש" בויכוחים ובהתענינות, הללו השיבו לשאלות שלנו, וכך הרווחנו הרבה רגעים של הפסקה בחלוקת החומר המסיונרי. אני לא יהיה כמותם. אם יבוא אי מי להסיחני באופן כזה מהפצת בשורת הגאולה, אציע לו לעזור לי בחלוקת פליירים, ותוך כדי אתן לו תשובה. . .
* * *
בחודש אלול תש"ס, ימים ספורים לפני הנסיעה ל770, כבר הובטחה לנו נחיתה רכה, צוות שלם הופקד על החלק הגשמי שהיוה תמיד אבן נגף בממסד הקבוצה. בשנים עברו, כך מספרים לנו, התקשתה ההנהלה לסדר אי אלו פרטים מינימליים לרווחת הבחורים. והסיבה, כך עולה, המצוקה הכלכלית כתוצאה מהרחבת אופציות הלינה בישיבה, כפי שהתגלמה בשיפוץ הפנימיה - 1414.
כעת, לאחר שבניגוד להוראות המטכ"ל, והיושב בראשה - כ"ק אד"ש מה"מ - גבו המנהלים שכר לימוד, ושכר אש"ל בתקן של פנסיון מלא - 150$ היתה אמורה מחלקת הלינה, האכילה והשתיה להיות במיטבה, או לפחות להצביע על התקדמות מסוימת בעשיה לרווחת הבחורים.
ואכן, בניגוד לשנים עברו יושבים הבחורים מול צלחות ריקות, נוגסים בלחם האתמול, ומי שיש לו מהלכים בשלטון, אף מקבל איזו שהיא צלחת מארוחת המחר. לפני כמה ימים עצר אותי בחור שהיה בדרכו לחדר האוכל, הוא שאל אם יש מה לאכול. אמרתי לו, אם אתה אוכל קלקר, אז יש צלחות.
על כשרותו של המטבח, בניגוד לשנים קודמות, איש לא מטיל ספק. לכולם ברור שהוא טרף.
באחד מחדרי הבנין, מתגורר זה זמן רב שומר "מטעם", עליו כפי הנראה לנטרל חדירות פתע של זרים ובלתי קרואים למיניהם, שקראון הייטס נתברכה בשכמותם. באם אזדקק לאיזה שהוא ג'וב אבקש להיות שומר בבנין. התפקיד הזה מתייחד בכך שהעבודה בו מובטחת לשנים הקרובות, במסגרתו אדאג לכך שאף בחור לא יכנס לבנין.
אחת התופעות המענינות שכדאי לתת עליהם את הדעת, היא הסתת ההנהלה הגשמית, של הבחורים, על ההנהלה הרוחנית. מסתבר שדוקא מי שאמור להיות הדמות הייצוגית, מי שאמורה לעצב את אופיים של התמימים, היא זו שבעצם משתמשת בכל הכלים האנושיים והבלתי אנושיים שעומדים לרשותה, במסגרת החוק, ושלא במסגרתו.
שאלתנו האחת היא, עד כמה צריך להיות רב בשביל לקחת אחריות לשחיתויות חסרות התקדים, להבטחות ללא כיסוי, ולעינוי הבחורים בסדר גודל שלא ידעה הישיבה עד כה.
איננו מדברים על התפריט העשיר והמגוון, יום עוף, ויום צ'יקן. איננו מדברים על העובדה שבסירים משתמשת הטבחית למאכלי בשר או חלב. הצבע שנועד להבדיל בין בשר לחלב, כבר אינו מאן דאמר. איננו מדברים על כך שהתחילו לצבוע סירים בסגול. אם אדום זה בשר, וכחול זה חלב, אז בשר וחלב ביחד זה סגול.
אנו מדברים על כך, שראש ישיבה שיושב בארמון מול שווער שיושב בטירה, ופוכר ידיים כביכול מתוך תסכול, אינו יכול לספר בדמעות תנין, כי הוא אינו עוצם עין בלילה. אולי הוא לא עוצם עין, אבל זה מסיבות אחרות.
הבחורים הבטיחו לו, שהאולטימטום מבחינתם נגמר בנר ראשון של חנוכה. בחורים יותר מעשיים הבטיחו לו שהנר הראשון יהיה הבית שלו . . .
הנהלה שמקוממת את חניכיה על ראש הישיבה, כנראה חשבה פעמיים קודם לכן, ואם בכל זאת, מסתמא אין מנוס. מישהו צריך לתת את הדין.
* * *
וזאת למודעי: לא ישבתי ושקדתי על ליקוטי אפיזודות על מנת לסחוט חצאי חיוכים, הצרה הצרורה היא שהמציאות אכן מעוררת גיחוך, או במקרה הטוב, חיוך. ניסיתי בשורות אלו לשתף את אותם שלא הגיעו לכור ההיתוך של חסידי חב"ד, את אותם שנמצאים עדיין בחור שלהם, נטולי הבנה ורגש מה מתרחש במרחק כה זעיר של אלפי פרסאות, והבדלי שעות בודדות.
חסידי חב"ד בכל הדורות ראו בליובאוויטש מכונת הנשמה כרפואה לקוצר הנשימה שגורם העולם. בדור הנוכחי, ובפרט לאור דבריו המכוונים של הרבי שליט"א, יוצאים מאות שלוחים על משפחותיהם לשליחות אחת ויחידה - הכנת העולם כולו לקבלת פני משיח צדקינו. אחת בשנה ראויים השלוחים לחזור לנקודת המוצא של כל חסיד, לכינוס מיוחד במינו, "כינוס של צדיקים" - ולגלות מה פעל א-ל.
כל אחד ונקודת ראות משלו. לא כולם רואים את הדברים אותם ביקש הרבי לראות. והסיבה, לא ניתן להביט בדברים רוחניים בעדשות גשמיות, מיותר הזמן בו ננסה למצוא את הגאולה, במושגים גלותיים. הגאולה ענינה חדירת הקדושה בגדרי העולם, אך בכדי לראות זאת צריך להשיל מעלינו את הנחות העולם הגלותיות, ולמקד את העיניים במה שמכוונים אותנו השיחות בשנים האחרונות.
בהתועדויות שהתקיימו בין סדנאות השליחות במסגרת הכינוס, התוודו שלוחים רבים על אמצעי התעמולה בהם הם נוקטים על מנת להביא יותר ויותר יהודים למסגרות יהודיות. אפשר לנחש שהיו כאלו שויתרו על חשיפת זהותם ומטרתם האמיתית, ולא הזכירו מילה האמורה להתפרש כזיקה למשיח. שלוחים שכאלו, כך מוכח, בטילה שליחותם, הם אינם באחריות המשלח. חברת הביטוח "רבי" אינה מכסה את הנזקים.
כמעט שבוע, ישבו תלמידי התמימים והתמוגגו לשמע השלוחים. מידי ערב התקיימו התוועדויות, את כולם יזמו הבחורים. ויש שיטות. מפברקים יום הולדת, ומשחקים על מצפונו של שליח, שנאלץ לשבת לכמה דקות או שעות בודדות ולשתף את מי שאמורים בעתיד ליטול את נזר השליחות, בחוויות ובנסיונות, בדילוגים ובקפיצות.
אך מי שחושב שההתוועדויות הללו נתנו לנו את הכח והעידוד את התמיכה והסיוע, יתפס כבלתי מדוייק. יותר ממה שהעגל רוצה לינק, הפרה רוצה להיניק. שלוחים שנמצאים בפינות נידחות בעולם מחכים לרגע בו ימצאו מאזינים לדבריהם, מחכים לרגע בו יהיה מישהו שיקנה את הסחורה, מישהו שיבין אותה, ללא מאמץ פיזי משכר, והוצאה כספית ממוטטת.
כאן ב770, עטו על כל מילה היוצאת מפי לגיונו של משיח, ב770 ידעו הבחורים לקחת תכנים שלא יפגשו עימם עד כינוס השלוחים הבא. מסירות נפש היתה הכסף הקטן בשבוע של הכינוס. כמעט לכל שליח היה סיפור של מסירת נפש, ולהרבה שלוחים, מסירות נפש בלי סיפורים.
מסירת נפש אמיתית אינה צריכה להתבטא רק בהנחת ישותו על המזבח, אלא בהנחת שכלו, הבנתו, כבודו. את החשבונות הצדדיים שיכולים למנוע ממנו את פרסום זהותו של משיח בראש כל חוצות, כפי שהורנו מלכינו משיחינו שליט"א. שליח שמתבייש ברבי שלו , אז כשהוא מגיע לכינוס השלוחים, שיכנס בהזדמנות זו ל"שלוחים אופיס", יספר שהתפנתה משרה, ואת המפתחות יחזיר במזכירות.
כי כל העמים ילכו איש בשם אלוקיו - ואנחנו נלך בשם ה' אלוקינו לעולם ועד.
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
תוך הנחה שבימים הקרובים תשרה עלי שוב אותה ההשראה, אשב לתאר את המתרחש ב770, הפעם עם תלמידי הקבוצה, שאני נכלל בינם. מפאת קוצר הזמן, ואריכות המכתב, אסיים כאן לעת עתה, מתוך איחולי גאולה שלימה, וברכות מנפש ועד בשר להצלחה בכל הענינים בגשמיות וברוחניות.
בפעם זו, התמקדתי בדיווחי שטח יבשים. בל"נ, באגרת שלומים הבאה אשתדל לספר מהתוועדויות ושיעורים, שלוחים ומשפיעים.
הדורש שלומכם וטובתכם כל הימים, נצח סלה ועד
ברוך משה מקמל
-770-
בית משיח
חסידי חב"ד בכל הדורות ראו בליובאוויטש מכונת הנשמה כרפואה לקוצר הנשימה שגורם העולם. בדור הנוכחי, ובפרט לאור דבריו המכוונים של הרבי שליט"א, יוצאים מאות שלוחים על משפחותיהם לשליחות אחת ויחידה - הכנת העולם כולו לקבלת פני משיח צדקינו. אחת בשנה ראויים השלוחים לחזור לנקודת המוצא של כל חסיד, לכינוס מיוחד במינו, "כינוס של צדיקים" - ולגלות מה פעל א-ל.
כל אחד ונקודת ראות משלו. לא כולם רואים את הדברים אותם ביקש הרבי לראות. והסיבה, לא ניתן להביט בדברים רוחניים בעדשות גשמיות, מיותר הזמן בו ננסה למצוא את הגאולה, במושגים גלותיים. הגאולה ענינה חדירת הקדושה בגדרי העולם, אך בכדי לראות זאת צריך להשיל מעלינו את הנחות העולם הגלותיות, ולמקד את העיניים במה שמכוונים אותנו השיחות בשנים האחרונות.
בהתועדויות שהתקיימו בין סדנאות השליחות במסגרת הכינוס, התוודו שלוחים רבים על אמצעי התעמולה בהם הם נוקטים על מנת להביא יותר ויותר יהודים למסגרות יהודיות. אפשר לנחש שהיו כאלו שויתרו על חשיפת זהותם ומטרתם האמיתית, ולא הזכירו מילה האמורה להתפרש כזיקה למשיח. שלוחים שכאלו, כך מוכח, בטילה שליחותם, הם אינם באחריות המשלח. חברת הביטוח "רבי" אינה מכסה את הנזקים.
כמעט שבוע, ישבו תלמידי התמימים והתמוגגו לשמע השלוחים. מידי ערב התקיימו התוועדויות, את כולם יזמו הבחורים. ויש שיטות. מפברקים יום הולדת, ומשחקים על מצפונו של שליח, שנאלץ לשבת לכמה דקות או שעות בודדות ולשתף את מי שאמורים בעתיד ליטול את נזר השליחות, בחוויות ובנסיונות, בדילוגים ובקפיצות.
אך מי שחושב שההתוועדויות הללו נתנו לנו את הכח והעידוד את התמיכה והסיוע, יתפס כבלתי מדוייק. יותר ממה שהעגל רוצה לינק, הפרה רוצה להיניק. שלוחים שנמצאים בפינות נידחות בעולם מחכים לרגע בו ימצאו מאזינים לדבריהם, מחכים לרגע בו יהיה מישהו שיקנה את הסחורה, מישהו שיבין אותה, ללא מאמץ פיזי משכר, והוצאה כספית ממוטטת.
כאן ב770, עטו על כל מילה היוצאת מפי לגיונו של משיח, ב770 ידעו הבחורים לקחת תכנים שלא יפגשו עימם עד כינוס השלוחים הבא. מסירות נפש היתה הכסף הקטן בשבוע של הכינוס. כמעט לכל שליח היה סיפור של מסירת נפש, ולהרבה שלוחים, מסירות נפש בלי סיפורים.
מסירת נפש אמיתית אינה צריכה להתבטא רק בהנחת ישותו על המזבח, אלא בהנחת שכלו, הבנתו, כבודו. את החשבונות הצדדיים שיכולים למנוע ממנו את פרסום זהותו של משיח בראש כל חוצות, כפי שהורנו מלכינו משיחינו שליט"א. שליח שמתבייש ברבי שלו , אז כשהוא מגיע לכינוס השלוחים, שיכנס בהזדמנות זו ל"שלוחים אופיס", יספר שהתפנתה משרה, ואת המפתחות יחזיר במזכירות.
כי כל העמים ילכו איש בשם אלוקיו - ואנחנו נלך בשם ה' אלוקינו לעולם ועד.
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
תוך הנחה שבימים הקרובים תשרה עלי שוב אותה ההשראה, אשב לתאר את המתרחש ב770, הפעם עם תלמידי הקבוצה, שאני נכלל בינם. מפאת קוצר הזמן, ואריכות המכתב, אסיים כאן לעת עתה, מתוך איחולי גאולה שלימה, וברכות מנפש ועד בשר להצלחה בכל הענינים בגשמיות וברוחניות.
בפעם זו, התמקדתי בדיווחי שטח יבשים. בל"נ, באגרת שלומים הבאה אשתדל לספר מהתוועדויות ושיעורים, שלוחים ומשפיעים.
הדורש שלומכם וטובתכם כל הימים, נצח סלה ועד
ברוך משה מקמל
-770-
בית משיח
