פתגמים מרבותינו נשיאנו
פתגמי רבותינו נשיאינו לחודש כסלו - כ' כסלו
כ' כסלו ס''ה
הנושא היומי: ספר התניא - לרג כ’ כסלו, יום הדפסת התניא
כ"ק אדמו"ר הזקן:
’אך ביודעיי ומכיריי קאמינא’ - הם כל אחד ואחד מאנשי שלומנו שבמדינותינו וסמוכות שלה, אשר היה הדבור של חיבה מצוי בינינו וגילו לפני כל תעלומות לבם ומוחם בעבודת ה’ התלויה בלב, אליהם ’תטוף מלתי ולשוני עט סופר’ בקונטריסים אלו הנקראים בשם "לקוטי אמרים" מלוקטים מפי ספרים ומפי סופרים קדושי עליון נשמתם עדן המפורסמים אצלינו, וקצת מהם נרמזין לחכימין באגרות הקדש מרבותינו שבארץ הקודש תובב"א, וקצתם שמעתי מפיהם הקדוש בהיותם פה עמנו, וכולם הן תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנ"ש דמדינתינו תמיד כל אחד לפי ערכו לשית עצות בנפשם בעבודת ה’, להיות כי אין הזמן גרמא עוד להשיב לכל אחד ואחד על שאלתו בפרטות וגם השכחה מצויה, על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות למשמרת לאות להיות לכל אחד ואחד לזכרון בין עיניו ולא ידחוק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות, כי בהם ימצא מרגוע לנפשו ועצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה’ ונכון יהיה לבו בטוח בה’ גומר בעדינו.
(הקדמת המלקט לתניא)
הבעל-שם-טוב:
"כי תורה חדשה מאתי תצא" - לכאורה קשה, איך בימות המשיח תצא תורה חדשה - והלא "לא יחליף ולא ימיר דתו כו"’? אלא הכי פירושו, לפי שעתה נתלבשה התורה בסיפורי מעשיות כגון דלבן ובלעם, אבל, לעתיד לבוא יפרש איך דבר הכל מאתו - מבנין עולמות העליונים והתחתונים. וזהו שכתוב "תורה חדשה מאתי תצא" - אפרש הפירוש איך דבר הכל ’מאתי’.
(כתר שם טוב, אות רמב)
המגיד ממעזריטש:
כשאדם מחדש איזה דבר חכמה בתורה הוא נותן מוחין באותן הדיבורים מפני שהיו המוחין בתחלה מלובשים בהעלם באותן הדיבורים ועכשיו הוא מפשיט אותן מהלבוש ומתגלים ומתגדלים וזהו קישוטי כלה. וכן כשהוא מדבר דברי תורה בדחילו ורחימו הוא נותן מוחין באלו הדבורים.
(לקוטי אמרים, אות לא)
כ"ק אדמו"ר האמצעי:
עם התניא המציא האבא, היכל חדש במתיבתא דרקיע [=היכל חדש בישיבה של מעלה].
(קיצורים והערות לתניא, עמ’ קכד)
כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק:
הסבא - הוד כ"ק רבינו הזקן - החל את ספרו הקדוש במילה ’תניא’. ’תניא’ - אותיות ’איתן’. ’איתן’ - התוקף העצמי של הנשמה, "והאיתנים מוסדי ארץ", "איתנים" - תנאים, הם מוסדי הארץ של תורה שבעל פה. ארבעת חלקי ספר ה"תניא" מכוונים כנגד ארבעה חלקי השולחן ערוך.
(ספר השיחות ה’תש"א לה"ק עמ’ קכא)
כ"ק אדמו"ר המהר"ש:
במענה לשאלת בנו הרבי הרש"ב "מה דעתו על ביאורים לספר התניא מחסידים שונים, כמו הרד"צ וכדומה": אם לומדים זאת לשם השכלה, אפשר הדבר שהוא לא יודע מה’תניא’ ולא ה’תניא’ יודע ממנו. אך, אם הוא גולש לעניני עבודה, הרי גם אם אין זה כוונת ה’תניא’, אבל כדי לעורר את הזולת - יכולים לדבר אפילו במשך כל שבעים שנות האדם, וכמאמר ’כל פיטטיא בישין, ופיטטיא דאורייתא טבין’ [=כל דיבור - רע, ודיבור בתורה טוב].
(ספר השיחות ה’תש"ב לה"ק עמ’ פ)
כ"ק אדמו"ר הרש"ב:
חסידות יש לה שולחן ערוך, שולחן ערוך פנימי של חסידות חב"ד. אחרי ההקדמה - לספר ה"תניא" - אותיות "איתן". ומסיים במלים: "ובזה יובן היטב כי ה’ אלקיך אש אוכלה הוא". ג"ן פרקי ה"תניא" הם ה"אורח חיים" של חסידות חב"ד, ה"חנוך לנער" הוא ההקדמה לחלק השני "שער היחוד והאמונה", שהוא ה"יורה דעה" של תורת חסידות חב"ד. בי"ב פרקי חלק זה, מסביר רבנו הזקן את אופני היחוד והאמונה, הנחלקים לשתי מדריגות ביחוד, החלק השלישי, "אגרת התשובה" - הוא ה"אבן עזר" של תורת חב"ד. את "אגרת התשובה" מתחיל רבנו הזקן במלים "תניא בסוף יומא, שלשה חלוקי כפרה הם ותשובה עם כל אחד". בחלק זה מסביר רבנו הזקן את ענין התשובה בכל המדריגות ובכל הכוחות הפנימיים, ומסיים: "ומשכיל על דבר ימצא טוב", החלק הרביעי - "אגרת הקודש" - בו מוסברים עניני העבודה בתורה, תפילה, עבודת הצדקה ותיקון המדות, מתחיל במאמר "פותחין בברכה" ומסתיים בעבודה הפנימית על פי תורת חב"ד בשבת, שהיא השלימות של ששת ימי העבודה בעבודת ה’.
(ספר השיחות ה’תש"א עמ’ 143 )
כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ:
אני רוצה להיות קצת מגלה סוד, מה צריכים בשנה זו: ללמוד בעל-פה את י"ב הפרקים הראשונים של ספר ה"תניא" - בדקדוק באותיותיהם יחד עם ההקדמה "אליכם אישים אקרא".. וכאשר הולכים לישון, כאשר קמים מהשינה, והיכן שהולכים - יחזרו על כך בדיבור ובמחשבה.
(לקוטי דיבורים לשון הקודש, ח"ה עמ’ 1020)
כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח:
ידוע דברי רבותינו נשיאנו הקדושים, אשר התניא נקרא ’תורה שבכתב’ של חסידות’, וכמו שהוא בנוגע לתורה שבכתב דכללות התורה, הנה, גם בלימוד ספר התניא, הגדול שבגדולים אינו יכול לירד עד סוף תכלית עומק הדברים, והפשוט שבפשוטים גם לו אפשרי להבין ענינים המבוארים שם. מטעם הנ"ל, אף כשאינו מבין לעת עתה, יאמר על כל פנים התיבות.
(אגרות קודש ח"י,עמ’ שפז)
כ"ק אדמו"ר הזקן:
’אך ביודעיי ומכיריי קאמינא’ - הם כל אחד ואחד מאנשי שלומנו שבמדינותינו וסמוכות שלה, אשר היה הדבור של חיבה מצוי בינינו וגילו לפני כל תעלומות לבם ומוחם בעבודת ה’ התלויה בלב, אליהם ’תטוף מלתי ולשוני עט סופר’ בקונטריסים אלו הנקראים בשם "לקוטי אמרים" מלוקטים מפי ספרים ומפי סופרים קדושי עליון נשמתם עדן המפורסמים אצלינו, וקצת מהם נרמזין לחכימין באגרות הקדש מרבותינו שבארץ הקודש תובב"א, וקצתם שמעתי מפיהם הקדוש בהיותם פה עמנו, וכולם הן תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנ"ש דמדינתינו תמיד כל אחד לפי ערכו לשית עצות בנפשם בעבודת ה’, להיות כי אין הזמן גרמא עוד להשיב לכל אחד ואחד על שאלתו בפרטות וגם השכחה מצויה, על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות למשמרת לאות להיות לכל אחד ואחד לזכרון בין עיניו ולא ידחוק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות, כי בהם ימצא מרגוע לנפשו ועצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה’ ונכון יהיה לבו בטוח בה’ גומר בעדינו.
(הקדמת המלקט לתניא)
הבעל-שם-טוב:
"כי תורה חדשה מאתי תצא" - לכאורה קשה, איך בימות המשיח תצא תורה חדשה - והלא "לא יחליף ולא ימיר דתו כו"’? אלא הכי פירושו, לפי שעתה נתלבשה התורה בסיפורי מעשיות כגון דלבן ובלעם, אבל, לעתיד לבוא יפרש איך דבר הכל מאתו - מבנין עולמות העליונים והתחתונים. וזהו שכתוב "תורה חדשה מאתי תצא" - אפרש הפירוש איך דבר הכל ’מאתי’.
(כתר שם טוב, אות רמב)
המגיד ממעזריטש:
כשאדם מחדש איזה דבר חכמה בתורה הוא נותן מוחין באותן הדיבורים מפני שהיו המוחין בתחלה מלובשים בהעלם באותן הדיבורים ועכשיו הוא מפשיט אותן מהלבוש ומתגלים ומתגדלים וזהו קישוטי כלה. וכן כשהוא מדבר דברי תורה בדחילו ורחימו הוא נותן מוחין באלו הדבורים.
(לקוטי אמרים, אות לא)
כ"ק אדמו"ר האמצעי:
עם התניא המציא האבא, היכל חדש במתיבתא דרקיע [=היכל חדש בישיבה של מעלה].
(קיצורים והערות לתניא, עמ’ קכד)
כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק:
הסבא - הוד כ"ק רבינו הזקן - החל את ספרו הקדוש במילה ’תניא’. ’תניא’ - אותיות ’איתן’. ’איתן’ - התוקף העצמי של הנשמה, "והאיתנים מוסדי ארץ", "איתנים" - תנאים, הם מוסדי הארץ של תורה שבעל פה. ארבעת חלקי ספר ה"תניא" מכוונים כנגד ארבעה חלקי השולחן ערוך.
(ספר השיחות ה’תש"א לה"ק עמ’ קכא)
כ"ק אדמו"ר המהר"ש:
במענה לשאלת בנו הרבי הרש"ב "מה דעתו על ביאורים לספר התניא מחסידים שונים, כמו הרד"צ וכדומה": אם לומדים זאת לשם השכלה, אפשר הדבר שהוא לא יודע מה’תניא’ ולא ה’תניא’ יודע ממנו. אך, אם הוא גולש לעניני עבודה, הרי גם אם אין זה כוונת ה’תניא’, אבל כדי לעורר את הזולת - יכולים לדבר אפילו במשך כל שבעים שנות האדם, וכמאמר ’כל פיטטיא בישין, ופיטטיא דאורייתא טבין’ [=כל דיבור - רע, ודיבור בתורה טוב].
(ספר השיחות ה’תש"ב לה"ק עמ’ פ)
כ"ק אדמו"ר הרש"ב:
חסידות יש לה שולחן ערוך, שולחן ערוך פנימי של חסידות חב"ד. אחרי ההקדמה - לספר ה"תניא" - אותיות "איתן". ומסיים במלים: "ובזה יובן היטב כי ה’ אלקיך אש אוכלה הוא". ג"ן פרקי ה"תניא" הם ה"אורח חיים" של חסידות חב"ד, ה"חנוך לנער" הוא ההקדמה לחלק השני "שער היחוד והאמונה", שהוא ה"יורה דעה" של תורת חסידות חב"ד. בי"ב פרקי חלק זה, מסביר רבנו הזקן את אופני היחוד והאמונה, הנחלקים לשתי מדריגות ביחוד, החלק השלישי, "אגרת התשובה" - הוא ה"אבן עזר" של תורת חב"ד. את "אגרת התשובה" מתחיל רבנו הזקן במלים "תניא בסוף יומא, שלשה חלוקי כפרה הם ותשובה עם כל אחד". בחלק זה מסביר רבנו הזקן את ענין התשובה בכל המדריגות ובכל הכוחות הפנימיים, ומסיים: "ומשכיל על דבר ימצא טוב", החלק הרביעי - "אגרת הקודש" - בו מוסברים עניני העבודה בתורה, תפילה, עבודת הצדקה ותיקון המדות, מתחיל במאמר "פותחין בברכה" ומסתיים בעבודה הפנימית על פי תורת חב"ד בשבת, שהיא השלימות של ששת ימי העבודה בעבודת ה’.
(ספר השיחות ה’תש"א עמ’ 143 )
כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ:
אני רוצה להיות קצת מגלה סוד, מה צריכים בשנה זו: ללמוד בעל-פה את י"ב הפרקים הראשונים של ספר ה"תניא" - בדקדוק באותיותיהם יחד עם ההקדמה "אליכם אישים אקרא".. וכאשר הולכים לישון, כאשר קמים מהשינה, והיכן שהולכים - יחזרו על כך בדיבור ובמחשבה.
(לקוטי דיבורים לשון הקודש, ח"ה עמ’ 1020)
כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח:
ידוע דברי רבותינו נשיאנו הקדושים, אשר התניא נקרא ’תורה שבכתב’ של חסידות’, וכמו שהוא בנוגע לתורה שבכתב דכללות התורה, הנה, גם בלימוד ספר התניא, הגדול שבגדולים אינו יכול לירד עד סוף תכלית עומק הדברים, והפשוט שבפשוטים גם לו אפשרי להבין ענינים המבוארים שם. מטעם הנ"ל, אף כשאינו מבין לעת עתה, יאמר על כל פנים התיבות.
(אגרות קודש ח"י,עמ’ שפז)
